מאת חסיד חב"ד לשעבר (השם שמור במערכת)

למערכת חופש שלום,

אני חסיד חב"ד לשעבר, וקורא בקפידה ובהנאה מרובה את החומר שאתם מעלים באתר חופש. הסיפור שהבאתם ביום 24 בנובמבר השנה אודות החסיד ורבו מוזר ותמוה, שכן מובלע בו פרדוקס שהרבי-הצדיק - שבצלו יחסה החסיד, הנידון לחיי הגיהינום, בעולם הבא - שרוי גם הוא בגיהינום, והלוא הגיהינום לרשעים נועד, ואיככה ישב בו הצדיק עם חסידו בצוותא חדא? ... אתמהא!

אך כמה לקחים הסיפור יוצא ללמד:

א. לא כשאר יהודים - אפילו חסידים מובהקים הם - הוא חסיד חב"ד: ממנו תובעים רבותיו יותר מכל אדם אחר עלי-אדמות, והשונה באיכותו הרוחנית מכל באי עולם - הוא גם נעלה עליהם...

ב. התקשרותו של חסיד חב"ד לרבו ודבקותו בו מוחלטות עד כדי כך, שמוטב לו לרשת גיהינום ובלבד שיהא דבק ברבי ובהוראותיו - מלזכות בזיו גן-העדן במנותק מרבו ומקשר רוחני-נפשי ישיר עמו.

ג. שיפוטו של בית-הדין של מעלה תואם (וכפוף כביכול) לשיפוטו של הרבי למטה (בעולם הזה): אם לא יקיים החסיד את רמת הדרישות שתבע ממנו הרבי הוא מתחייב בעונש, שכן משתמע שלא השתדל (די צורכו) למלא את הדרישות - והרי זה חטא גמור (ביחס לדרגת חסיד חב"ד ורבו).

ד. חסיד חב"ד אינו משמש את רבו (=ממלא את הוראותיו) על-מנת לקבל פרס (מקום טוב בגן-עדן) אלא שלא על-מנת לקבל פרס: בעיני החסיד שכרו האמיתי הוא עצם ההתקשרות לרבו והציות להוראותיו עד תום, והוא מוכן בשמחה לשאת בתוצאה המתחייבת מאי-מילוי ההוראות - גיהינום.

כאמור, התמיהה בעינה עומדת - איך ייתכן שיימצא הצדיק במחיצת חסידו בגיהינום - אך לא זה עיקרו של הסיפור, ותכליתו אינה אלא הלקחים (האמורים להיות נר לרגליו של כל חסיד חב"ד שילמדם) שצוינו כאן.

חסיד חב"ד לשעבר.

הערת המערכת:

לא בכל יום מזדמן לנו חסיד חב"ד, אדם שחי במערכת אמונה טוטאלית זו, החושף בפנינו מרזי חייו של חסיד חרדי. לנו, אנשי החופש, קשה להבין את נפש המאמין החרדי, המאמין הקיצוני, שמוכן לוותר על כל עצמיותו כאדם, ולסגוד בעיוורון מוחלט, כמובן מתוך אמונה מלאה, לאדם אחר, עד כדי הקרבת היקר לו מכל - חייו שניתנו לו בעולם הזה, העולם היחיד שקיים לבעלי-החיים ולבני-האדם בכלל זה, בחייהם, ואין "אחרי מותם", או כהסברו של כותב מכתב זה - "התקשרותו של חסיד חב"ד לרבו ודבקותו בו מוחלטות עד כדי כך, שמוטב לו לרשת גיהינום ובלבד שיהא דבק ברבי ובהוראותיו - מלזכות בזיו גן-העדן במנותק מרבו ומקשר רוחני-נפשי ישיר עמו".

רק הבנה לנפשו של המאמין החרדי מסוגלת להסביר לנו, אנשי החופש, את המוזרות הבלתי-מובנת והקיצוניות הבלתי-מקובלת של התנהגותם, בינם לבין עצמם ובייחוד כלפינו, החילונים, האתיאיסטים, המסורתיים, המאמינים בדרך אחרת או באל אחר.