לצוות אתר חופש -

אני מנסה לקבל אותם כפי שהם, באמת שאני מנסה. אבל כל פעם זה מרתיח אותי מחדש ואז הביטויים שעולים לי בראש עליהם, אני אפילו לא אעיז ואומר אותם כאן, מרוב הבושה שמילים אלו צצות במוחי.

אני בחורה חילונית לגמרי, ולא מאמינה שישנה איזו שהיא ישות או רוח שאחראית לבריאת עולם. התשובה שלי היא אבולוציה!!! ומפה מתחילה הבעיה... הרי זאת רק דעה, דעתי האישית, ולכל אדם החי על פני כדור הארץ יש תיאוריה משלו. אני בת אדם האוהבת לשמוע את דעותיהם של אחרים, אפילו שלרוב איני מסכימה איתם ונשארת איתנה בדעותי, אני לפחות מקשיבה.

אך לצערי אני אטומה לקולם של לובשי השחור: הם כל כך המאיסו עלי את חוקיהם, את מצוותיהם, את יחסם לנשותיהם ולשונים מהם. הנה אני כמעט כמוהם, אבל איני מקבלת אותם. איך אני, שמתיימרת להיות סובלנית, יכולה רק מלראותם ברחוב לעלות בפי דברי השמצה?? מצד אחד, בושה עוטפת אותי כאשר כאן אני מודה בפניכם על הלך הגיגי, ומצד שני - כמובן רק כתירוץ להגנה עצמית - גם הם אינם מקשיבים לדעותיי...

יתרה מכך - החברה שלהם בנויה על מערכת שמזמן היתה אמורה להיכנע לזמן. בזמן שסביבתם התפתחה, התחכמה, נהפכה שוויונית כנגד דעות העבר, הם נשארו בשלהם! אולי רק דבר טוב אחד אפשר להגיד לזכותם - הם איתנים בדעותיהם... או לפחות מנהיגיהם הרוחניים. בתחילה רציתי לכתוב כי הם מלוכדים, אבל לא יהיה נכון לנסח זאת כך, כי הרי הם הולכים כלהקת עיוורים, ששום צעד לא נעשה רשות מנהיגם.

מדהים איך מדינה דמוקרטית כישראל מרשה קיום של חברה דיקטטורית בסדר גודל כזה בתחומה! כאילו שבתוכם אין פלורליזם - כולם חושבים כאחד, מצווים כאחד, מבצעים כאחד.

אין לי בעיה עם דת וגם לא עם אמונה, יש לי בעיה עם כפיה!! אני אעז ואגע באחד הסמלים של מדינת ישראל - יום כיפור - ואגיד: באיזו זכות הם אוסרים עלי לנסוע?! האם הדבר יהיה שווה לזה שאני אכריח אותם לנסוע! האם זה נראה לכם הוגן?!

כואב לי, כי אני פשוט לא רוצה לשנוא אותם. בעתיד הרחוק, כשיהיו לי ילדים, אני רוצה לחנך אותם לסובלנות, לקבל כל אחד ולא משנה מיהו.

אבל איך? כשהם לא מקבלים אותי?

דפי.