במת חופש - גליון מספר 145:
למה לא תהיה 'מדינה חילונית'
גדעון ברוידא
| |
הערת העורך: כתבה זו נכתבה לפני הבחירות האחרונות, וכדי לא לערב את האתר במערכת
הבחירות נמנענו עד כה מלפרסמה. אתר חופש משתדל, בעקרון, להימנע מעיסוק בנושאים
פוליטיים טהורים, אך לעיתים (כמו במקרה זה) קשה להפריד בין נושאים הקשורים בגורמים
פוליטיים לבין כאלה הקשורים ישירות למטרות האתר.
| |
יותר מאי-פעם בעבר עולה כפורחת האפשרות של הקמת
ממשלה בעלת אופי חילוני, כצעד לקראת הקמתה של מדינת ישראל חילונית. הכעס והתסכול
(שתורגמו על ידי יריביה של 'שינוי' למושג הדוחה והמקומם "שנאה") כלפי
החרדים עשו את שלהם. תופעה מעניינת היא, שמאז ייסודה כמעט ולא עסקה מפלגת 'שינוי'
בקידום הרחבת שורותיה, אלא תלתה את יהבה בכך שאחרים יעשו את מלאכת היחצנות עבורה -
ואמנם כך היה. גם אוזלת היד של מפלגות השמאל בעבר, אפילו כשהיו בשלטון, בנושא דת
ומדינה, שלחה אזרחים רבים לשורותיה של 'שינוי'.
אבל גם אם תהיה 'שינוי' הגורם המטה את כף
המאזניים בממשלה שתיבחר, או אף תהיה המפלגה השנייה בגודלה בכנסת הקרובה, אין סיכוי
קל שבקלים שמדינת ישראל תהיה בעתיד הנראה לעין למדינה בעלת אופי חילוני מובהק.
למרות תחושות התסכול והכעס כלפי החרדים ולמרות הבעייתיות העצומה שטמונה בחיבור
המוצק של תחום הדת לתחום המדינה, לא יניחו גם רוב אלה המכנים עצמם 'חילוניים'
להיווצרותה של מדינה חילונית או להפרדת דת ממדינה.
רוב האנשים המכנים עצמם 'חילוניים' קשורים בכל
נימי נפשם לדת היהודית ועל כן ביום פקודה, כאשר תיווצר הזדמנות לקדם את הפיכתה של
ישראל למדינה חילונית (ולשם כך יידרשו אותם אזרחים 'חילוניים' להתגייס לפעולה,
מעבר למס-שפתיים לא מחייב) רק מעטים יבחרו לעשות זאת. מעבר לתחושות של כעס ולתסכול
אין ל'חילוניים' אלה כר מחשבתי ברור ומסודר לגבי השאלה, מה פירוש הדבר להיות
'חילוני' (מעבר להימנעות משמירת תרי"ג מצוות), ומה פירוש "להיות
יהודי" (מבלי להיות מחוברים לתכנים וטקסים דתיים מובהקים). בחברה שבה קיים
צורך כמעט פתולוגי להגדיר את הזהות של כל אחד מאזרחיה, הגדרת החילוניות והחופש
מכבליה של דת היא עניין בלתי אפשרי כמעט. היעדר היכולת המנטאלית של 'חילוניים'
רבים להיות קשורים ל"קהילה יהודית" על רקע תרבותי בלבד נעוץ בכך, שאחרי
שנים ארוכות של חינוך ואינדוקטרינציה שהיהדות היא אך ורק דת, נוצרה התובנה והתגובה
הספונטאנית המובנית, שיהדות כתרבות של קהילה איננה מספיקה, ושהיא אולי אפילו
מסוכנת לחוסנה החברתי והפיסי של האומה הישראלית.
אבל הבעיה טמונה גם במקום אחר: יותר מדי אפיקי
התייחסות של אזרח כלפי מוסדות המדינה נושאים חותם של הגדרה דתית מובהקת. מוסדות
המדינה הרגילו את האזרחים לחשוב ולהתנהג במונחים של דת, כאילו אלה, ורק אלה,
ראויים להיות מסד הולם של תרבות אזרחית. תהליך הקעקוע של אפיקי-ההתייחסות המושרשים
האלה יהיה כרוך בשידוד מערכות פסיכולוגי ותחיקתי מרחיק לכת. תהליך כזה, אפילו אם
יצא לדרך, יארך זמן רב מאד. יהיה קשה מאד להשתית את החברה הישראלית על בסיס חילוני
מבלי לפגוע בביטחונם העצמי של אזרחים רבים, גם אלה ה'חילוניים', שסומכים על היהדות
כמקור כמעט בלעדי לחיזוקים הקיומיים המידיים. הדבר תקף עוד יותר בתקופה של מלחמה
עם עם אחר, המנסה להטיל דופי בזכות קיומה של מדינה ישראל.
הגורם שבסופו של דבר יוביל את המדינה להירתם
לתהליך שיוליד מדינה חילונית הוא האילוץ הכלכלי. אזרחים 'חילוניים' רבים יבחרו
במעשה החילוני האמיתי והנחוש לא מתוך הכרעה מנטאלית או מחשבתית דווקא, אלא רק כאשר
המדינה תיאלץ לנקוט בצעדים כלכליים שישחררו אותה מן התלות באותם סממנים דתיים,
שעולים למדינה כסף רב מידי. רק כאשר יותר אזרחים, המזוהים היום ברמה ההצהרתית עם
ה'חילוניות', ייאלצו להקצות מהכנסתם יותר ויותר משאבים לקיומם של סממנים דתיים
במדינת ישראל על חשבון אושרם ורווחתם האישית, תימצא לפתע הסיבה לכינונה של חברה
חילונית. למרבה האירוניה אז, ורק אז, יתלוו לכך גם כל ההסברים האידיאולוגיים
והניתוחים החברתיים המתבקשים.
הכותב הוא יו"ר
'תחיל"ה - תנועה חילונית ישראלית ליהדות הומניסטית' (ע"ר)
מרץ 2003
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
