הכל התחיל בכתה ט' שעברתי לבית ספר החדש שהיה מלא בדתיים חלקם חובשי כיפה שחורה, חלקם הקטן בכיפות סרוגות - אבל מכנה משותף אחד היה לכולם, בי"ס שרובו דתי.

יש לציין שעד אותו הזמן לא הייתה לי זיקה אפילו לא קטנה לדת היית עסוק עם עצמי בנושאים אחרים שעניינו אותי ולא חשבתי אי פעם שאזדקק לדת באיזשהו מובן.

בכתה ט' הלכתי במרכז העיר וראיתי חבדניקים חייכניים עם סוכריות בכיסים שנסו לשכנע אותי להניח תפילין, אמרתי לעצמי יאללה ייקח רק כמה דקות ולא העלתי בדעתי שמשהו רע יצא מזה, להפך - הם שיבחו אותי ואמרו לי כמה שאלוהים אוהב כאלה שמניחים תפילין, הייתי תמים והרגשתי חשוב כמו שכל ילד תמים בכתה ט' היה מרגיש אחרי שהיו אומרים לו שאלוהים כל כך אוהב אותו.

לאחר מספר ימים בהם ראיתי את החבדניקים וזה נהיה כמו הרגל להניח תפילין לשלוש דקות באמצע העיר קבלתי מהם יום אחד דף נייר של 'שיחת השבוע' שם היה מסופר על סיפורי גבורה של יהודים מרחבי העולם שכנגד כל הסיכויים היו חזקים באמונתם ובגלל זה אלוהים היה לצידם ושנא את השאר - סיפורים ממש קורעי לב על יהודים שעברו מקצה אחד של העולם לשני והנושא באמת ריתק אותי .

החלטתי שאני אניח תפילין באופן קבוע (אלוהים יאהב אותי הרי) והמשכתי והמשכתי... לאחר מספר שבועות הלכתי לחבר חילוני שלי שמסתבר שאמו עוסקת בקבלה  - יש לציין שאז כבר הלכתי עם כיפה לראשי.

כשאמו ראתה את הכיפה היא ישר זרקה לי מהמדף של ביתם שלושה ספרים. אחד על חגי ישראל וכמה חשובים הם. שני על נשמות וחיים לאחר המוות. השלישי - על אמיתות אלוהים והתנ"ך.

לפני שהספקתי עוד להגיד לה תודה על הספרים היא הזמינה אותי באותו הרגע לשבת על הספה, היא כיבדה אותי בקפה ועוגה והבטיחה לי שלא אצטער על הסרט שאני הולך לראות - היא הכניסה קלטת לוידאו והסרט היה בערך ככה:

"הקבלה יודעת את התרחשויות האדם והאנושות מימי קדם ועד העתיד הסופי, אין לעסוק בקבלה מעשית לפני גיל 40 כי זהו נושא מסוכן ללמידה לצעירים" הסרט הראה לי איך לפי כתבי הזוהר והקבלה כבר ידעו היטב על מלחמת העולם השנייה בעזרת צירוף אותיות וגימטרייה שהראו את המילים המפורשות בספרי הקבלה
ג-ז
א-ו-ש-ו-ו-י-ץ
ה-י-ט-ל-ר
ג-ר-מ-נ-י-ה

הייתי פשוט מרותק! לאחר שראיתי את הסרט הזה, הרגשתי שגיליתי את עצמי מחדש ואת ייעודי בחיים ורצתי הביתה לקרוא את הספרים שקבלתי.

הספרים ריתקו אותי גם, במיוחד אינספור ה'עדויות' על אנשים שמתו וחזרו לחיים וסיפרו על 'בית דין של מעלה' ועל שראו את אלוהים' הרגשתי פשוט בעננים וכאילו איך ב'טיפשותי' לא ידעתי עד היום כשהייתי חילוני את כל הדברים האלה.

באותו הזמן אימא גם שמה לב לשינוי שעובר עליי ומייד ארגנה לי פגישה עם ידיד שלה שעסק בעברו עם נשמות, סיאנסים וכאלה ולאחר מכן אושפז בבי"ח פסיכיאטרי לתקופה ממושכת - הוא אמר לי "ד. החוזרים בתשובה האלה רמאים על ימין ועל שמאל, תתרחק מהם ואל תתעסק בנשמות, במוות, בעולמות עליונים כי זה מכניס אנשים למצב שהם לא יכולים לצאת ממנו בסוף ללא עזרה פסיכיאטרית". אמרתי לעצמי שהוא מדבר שטויות, הרי הדתיים כל כך מאושרים ואני הרי כבר גליתי את האור, השיחה ביני לבינו לא העלתה הרבה פרי.

באותה התקופה כבר אכלתי כשר, שמרתי שבת, הנחתי תפילין והשתדלתי לעשות כמה שיותר מצוות.

בבי"ס הכרתי כמה חברה מה שנקרא 'ברסלברים', אלה שרוקדים ברחובות לצלילי טראנסים עם הססמאות של נ נח נחמ נחמן מאומן ושסוגדים כל היום לרבי נחמן - הם היו האנשים הכי מאושרים בעולם במראה חיצוני וניכר עליהם שהם כבר יודעים מה הם מדברים,החלטתי להקשיב להם קבלתי מהם פוסטרים, מדבקות, ספרים בכמויות, סרטי וידאו ומה לא והכל של רבי נחמן - העמקתי בנושא ונתקלתי שם אני חושב לראשונה באיסורים מסוג :

• שפיכת זרע לבטלה מביאה למיתה מידי שמיים
• הכעס בחיים נובע כולו מחוסר אמונה בקדוש ברוך הוא
• תאהב כל יהודי, אם הגויים אין לנהל שיחה
• מבט על אישה ברחוב ובכלל מביאה לשנאה מעולמות עליונים
• גאולת עם ישראל מגיעה ממש בקרוב - ורק מי שמאמין בזה באמונה שלמה וללא כל עוררין זוכה להיכלל בגאולה
• התחבולה הגדולה מכל היא לא לבצע שום תחבולה - כל הליכה בדרך אחרת מהדת פרושה היסתבכות וקושי

הגעתי למצב שכל היום הייתי מסתובב עם סידור ביד אפילו לא שמתי לב איך אני כבר לובש ציציות וכיפה גדולים שלא הייתי מסתכל על נשים או שופך זרע לבטלה מרוב פחד שפחדתי מאלוהים כל כך עד שלפעמים אחרי שהייתי מדבר עם גוי הייתי נועל את עצמי שעות בחדר מרוב פחד שיקרה משהו עכשיו.

המשפחה כמובן התנגדה לי בכל תוקף, הם ניסו כל הזמן להכניס לי לראש שהכל שטויות בהתחלה לא התייחסתי אבל בסוף הסכמתי לבקשתם להיכנס לאתרים של דת ואתרים של פסילת-דת ביניהם איכשהו הגעתי גם לאתר הנפלא 'חופש' בו זכיתי לראות עם הזמן לראשונה את החומרים המוחשיים דרכם הבנתי שבזבזתי שנה וחצי מהחיים שלי על כלום. לקחתי חומרים מהאתר ומפורומים אחרים שדברו על חזרה בשאלה והלכתי לרבנים הצגתי בפניהם את החומר כדי לראות איך הם מתמודדים איתו ביניהם חומר על אבולוציה, אי אמיתות התורה, עבודת אלילים וכו' אותם רבנים לא הצליחו להוכיח לי אחרת רק ביקשו ממני פשוט לא להתקרב לשום חומר שקשור בחילוניות. חשבתי לעצמי, אם יש להם משהו נגד זה אולי יש כאן אמת שלא ראיתי קודם...

הזמן עשה את שלו ולאחר שיטוט מעמיק באתרכם הבנתי שבזבזתי עצמי לכל הדעות.

היום אני חילוני כמו פעם והכל הולך בסדר, היום אני בלי שום כיפה ותחפושת חיצונית אך מצד שני אני מאמין באלוהים, אבל זה לא אותו אלוהים של החרדים שכבר הדביקו לו תכונות אופי כשל אדם - זה האלוהים שאני המצאתי לעצמי, שאותו אני אוהב מהלב שלי, ולא דווקא דרך שמירת שבת ואי הסתכלות על נשים וגויים - אלא דרך אהבה.

שלכם,

          ד.