ייחודו ונבואותיו של עם ישראל

מאת: ניצן

הקדמה

האם עם ישראל הוא עם מיוחד, עם עתיק - אולי העתיק ביותר, שהתקיימו בו נבואות קדומות באשר לקשר שלו לארץ ישראל ולחזרתו אליה? אלה הם בין הטיעונים הנפוצים בקרב מאמינים יהודים דתיים בכלל ומחזירים בתשובה בפרט. החלטנו לבדוק.

על נבואות

הטיעון הדתי הוא שחזרתו של העם היהודי לארצו היא נבואה מפורשת במקרא, שהתקיימה בדייקנות כמו כל שאר הנבואות המופיעות בו. למעשה, קיום הנבואות הוא "הוכחה" לכך שאלוהים מנווט את ההיסטוריה. אז להלן מעט לגבי נבואות במקרא בכלל, ונבואות לגבי גלות וחזרה ממנה בפרט:

• חקר הטקסט בתנ"ך מצביע על כך שנבואות רבות, ובכלל טקסטים רבים, נכתבו או נערכו בדיעבד על ידי סופרים מאוחרים יותר שערכו את דבריהם של "נביאים" או סופרים קדומים. במחקרים כאלה משתמשים במספר שיטות, כמו למשל: ניתוח שימוש בשפה וב"סלנג" שמתאימים לתקופת הסופר המאוחר ולא הנביא המוקדם; איתור איזכורים של אירועים שקרו בתקופת הסופר המאוחר או מעט לפניה ולא בתקופת הנביא המוקדם; ניתוח תיאורים של חפצים (מדי קרב למשל) שהיו אופייניים באזורנו בתקופת הסופר המאוחר ולא המוקדם וכו'.
• במקרים רבים אנו רואים נבואות שונות שפשוט לא התקיימו, לדוגמה: חולדה הנביאה מנבאת ליאשיהו שימות "בשלום" (מלכים ב כב יח-כ), והוא מומת על ידי פרעה נכֹה (מלכים ב כג כט-ל). יחזקאל מנבא לנבוכדנצר שלל וביזה רבה מהעיר צור, ושתישאר סלע צחיח ולא תיבנה עוד לעולם (יחזקאל כו ז-יד) אבל מתאר בהמשך כיצד לא היה לנבוכדנצר שלל כלשהו (יחזקאל כט יח), וכולנו יודעים שהעיר צור לא נשארה סלע צחיח לעולם. הוא גם מתנבא על "גלות מצרים" שתשוב למצרים כעבור 40 שנה (יחזקאל כט ט-יד) - אירוע שלא ממש קרה. מי שמסתמך על קיום נבואות מהמקרא כהוכחה לקיום אלוהים - מכריז בזאת על אי קיומו לאור נבואות שלא התקיימו.
• לחלק גדול מהנבואות בכלל אין תאריך ("והיה באחרית הימים" - באופן לא מפתיע), כך שתמיד אפשר לומר שיתקיימו בעתיד. ובכלל, ההלכה מצאה בעצמה דרך מילוט מאי-קיום נבואות באמצעות "אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא" (מסכת יבמות נ א תוספות). זו דרך שלא היה צורך למצאה אם נבואות היו תמיד מתקיימות.
• למעשה יש מחלוקות בין החוקרים לא רק לגבי טקסטים כאלה או אחרים, אלא גם באשר לעצם קיומם של נביאים שונים. "משה רבנו" נחשב לדמות לא אמיתית, או לפחות לא קרובה כלל לתיאור התנ"כי. אליהו הנביא נחשב על ידי חוקרים מסוימים גם כן כאגדה, אולי כחלק מהעריכה המאוחרת שמיזגה בין שני האלים העתיקים "אלוהים" ו"יהוה". כמות ה"ישעיהו" השונים הכלולים בספר ישעיהו נמצאת גם היא במחלוקת, בין השאר לאור השוואת טקסטים שנמצאו במגילות מדבר יהודה לטקסטים התנ"כיים.
• מי שלומד היסטוריה רואה שהגלייה של עמים על ידי אימפריות קדומות הייתה עונש מקובל וידוע, ובהתאם גם הטפות של "נביאים" שונים מעמים שונים בדבר חזרות מאותן גלויות. דברי הנבואה השונים בתנ"ך בנושאי גירוש ושיבה לא כוונו כלל לעת של ימינו (ובוודאי שלא הזכירו תאריכים או פרקי זמן ספציפיים, מסיבות ברורות) - זאת כדי להיות מסוגלים לנופף בעונש הגלות מחד, תוך זריעת תקווה והיצמדות לאמונה מאידך.

העם העתיק ביותר?

הטיעון הדתי הוא שהעם היהודי הוא העם "העתיק ביותר" כיום, וזאת כחלק מהטיעון על כך שאלוהים "שומר" כביכול על העם היהודי, ולא שמר באותו אופן על עמים עתיקים אחרים שכולם נכחדו. אז להלן מעט לגבי עתיקותם של עמים:

• התפיסה הדתית מסתמכת על תיארוכים "הלכתיים", כלומר עולם ואדם בני כ-5,800 שנים ועם יהודי בן כ-3,300 שנים. בפועל קיים המין האנושי כ-200,000 שנה או יותר (ו"העולם" הרבה הרבה יותר). המהפכה החקלאית הפכה אותנו בערך לפני כ-10,000 שנה מתרבות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות. מה שהשתנה משמעותית - מלבד החקלאות - זה המעבר ליישובי קבע גדולים יותר, והתפתחות קשרי החברה והטכנולוגיה.
• אין זה אומר שבמשך כל אותן מאות אלפי שנים לא הייתה תרבות כלשהי - היו קיימות תרבויות שבטיות שכללו שפות, מנהגים, טקסים, אומנות ועוד (אגב, לא רק למין האנושי - גם לבני דודינו הניאנדרטלים). שבטים אפריקאיים מסוימים, כמו גם האבוריג'נים באוסטרליה, איתנו כבר כ-50,000 שנים וציורי קיר אבוריג'נים למשל (ולא רק) נתגלו ותוארכו ללפני כ-30,000 שנה. האינדיאנים הגיעו לאמריקה לפני כ-15,000 שנה. ממצאי יישוב ופולחן מגבקליטפה שבטורקיה מתוארכים בערך לתקופה של לפני 12,000 שנה.
• "עמים" במובנם המודרני הגדול קיימים רק כמה אלפי שנים. האבוריג'נים כ"עם" הרבה יותר עתיקים מהיהודים. התרבות והעם הסינים קיימים גם הם משמעותית יותר זמן מהעם היהודי. הנוצרים הקופטים במצרים נחשבים ברובם לצאצאי המצרים של מצרים העתיקה, וגם מורשתם עתיקה הרבה יותר מזו היהודית.
• עמים רבים נעלמו בהדרגה, חלקם הוגלו בעבר הרחוק ו/או סתם נטמעו בקרב עמים אחרים. עם זאת, צאצאיהם חיים באושר איתנו עד היום, כמה מהם אפילו חלק מאיתנו - העם היהודי. וגם זאת: עמים שנותרו איתנו שנים רבות שינו משמעותית את תרבותם ודתם מאז "ימי קדם", וזה כולל גם את העם היהודי. יהודי דתי בן ימינו שהיה מופיע בירושלים של תקופת בית ראשון - היה ככל הנראה נסקל ככופר ועובד אלילים זרים.

לגלות ובחזרה

הטיעון הדתי הוא שארץ ישראל היא יחידה בעולם ש"שמרה אמונים" לבניה, כלומר, שהעם היהודי הוא היחיד שהוגלה מארצו וחזר אליה. ההטפות הדתיות מגדירות זאת גם כ"נס" וגם כ"ייחודיות". אז להלן מעט לגבי הגלייתם של עמים:

• כאמור, מי שלומד היסטוריה רואה שהגלייה של עמים שלמים על ידי אימפריות קדומות הייתה עונש מקובל וידוע. כך גם נעלמו עמים שונים. ולא חסרות גם דוגמאות מהעת החדשה: הטורקים גירשו בגירוש המוני את הארמנים במלחמת העולם הראשונה. סטלין גירש את העם הטטרי הקרימי כולו במלחמת העולם השנייה. חלק מהעם הכורדי גורש מארצו בכמה גלים, על ידי הטורקים ועל ידי סדאם חוסיין. חשוב לציין שגם כאשר דנים בגירוש עם "שלם", אף פעם לא מדובר במאה אחוז של האנשים באופן מוחלט, וזה כולל גם את העם העברי/יהודי הקדום.
• העם היהודי (בחלקו) חזר לארצו. הטטרים הקרימיים חזרו לארצם יותר מארבעים שנה לאחר שגורשו על ידי סטלין. יחזקאל מתנבא בשני פרקים שונים על שובו של העם המצרי מגלות.
• יש שייטענו כי ייחודם של היהודים בשילוב עתיקותם עם סיפור הגלייתם וחזרתם. כאמור, העם היהודי אינו היחידי שגלה ו/או שב לארצו, ורחוק מלהיות העתיק ביותר. ייתכן שיש לו במקרה את שילוב שתי התכונות, כלומר העתיק ביותר שגלה וחזר. אז מה? ההולנדים הם העם היחיד שהוא גם סטטיסטית הגבוה ביותר וגם אלופי העולם בייבוש שטחים מהים לצרכי התיישבות, ואף אחד (מלבד אולי כמה הולנדים) לא טוען שזה נס. לכל עם קל למצוא אירועים ו/או מאפיינים חשובים שייחודיים רק לאותו עם, ושאין עם אחר כזה בעולם.
• מבחינה מדעית גרידא, אין כל "נס" בהתיישבות היהודית הישנה או המחודשת בארץ ישראל, והיא לא סותרת אף חוק פיזיקלי. זה פשוט אירוע חשוב בהיסטוריה של עם, כפי שיש אירועים היסטוריים חשובים רבים אחרים בהיסטוריה של עמים רבים.
• חשוב לציין כי דווקא חלקים גדולים מהציבור היהודי-חרדי מתאר את ההתיישבות המחודשת של הציונות בארץ ישראל כבלתי רצויה, זמנית, ובכלל כנוגדת את ההלכה. משמעות ההבטחה לשיבת עם ישראל בדברים תחילת פרק ל' מתפרשת על ידם כציווי ל"חזרה בתשובה", שעד אליה קיימת חובה להמתין באופן "פסיבי" לשיבה מהגלות באמצעות האל. גם חז"ל הזהירו בתלמוד "שלא יעלו ישראל בחומה" (מסכת כתובות קיא א), כלומר שלא יגיעו מחדש לארץ בכוח או באופן מאורגן, אלא ימתינו לפעולתו של האל. ראו גם: שלוש השבועות

פרשנויות ותירוצים

אחת הנקודות המרתקות בדת היא האפשרות לתרץ כל דבר וליישב כל סתירה. עם מעט יצירתיות ניתן לחבר הסבר מעניין לכל קושי, ולמעשה חלק גדול מהתכנים הדתיים העתיקים (בתלמוד למשל) בנויים מהסברים כאלה. בכל מקום בו משהו "לא מסתדר" בטקסט - תמיד נוצרת תרצנות דתית שתיישב את הסתירות. חייבת להיות כזאת, אחרת מגדל הקלפים של הדת מתמוטט.

אפשר לפרש למשל שחולדה הנביאה התנבאה שיאשיהו ייקבר בשלום, לאו דווקא יומת בשלום. אפשר להמציא סיפורים על שלל מהעיר צור שהלך לידיים לא ברורות. אפשר לחפש הגדרות מעט שונות ל"סלע צחיח" מהו וכו' וכו'. גם אתם יכולים לנסות ולחבר תירוצים ופירושים כאלה בדיעבד - האמת שזה משחק די נחמד. חלק גדול מהפרשנויות הללו נושא אופי של "הטקסט הקודם אמר א' אבל בעצם התכוון ל-ב'." כמובן שבהיותכם לא בעלי מוניטין דתי ולא עתיקים מספיק - לא יילמדו פרשנויותיכם ולא יתווספו לטקסטים ההלכתיים של הדורות הבאים.

יש לומר בכנות לאותם מטיפים דתיים: האם ניסיתם פעם לחשוב, במקום כל אותם אלפי פרשנויות מתפתלות, שאולי מדובר פשוט בטקסט עתיק ואנושי, שנושא פגמי אנוש - דבר שלא הופך אותו פחות ראוי לקריאה? זה אולי גם קצת יעזור לכם להבין מהי יהדות חילונית.