זכור שמי שאוהב אותך יותר זה הרב שלך
סיפורו העצוב של מאור - האם יהיה זה גם סיפורו של ילדכם?
את הסיפור העצוב הנוסף הבא קיבלנו מרקפת. השמות
והמקומות בסיפור שונו ומספר פרטים הושמטו, על מנת לא לפגוע בפרטיותם של האנשים
המעורבים, אך הסיפור עצמו אמת.
פרק א' - לפני הגיוס
שלום,
שמי רקפת. הבן שלי, מאור, התחזק בצורה קיצונית מאוד. השבוע הלך לצבא במטרה להשתמט.
עקב עצות אחיתופל הגיע לקב"ן ולפסיכיאטר אזרחי. היות שאימתו את הפרטים איתנו,
ההורים, הבינו שמאור "משחק" כדי להשתמט.
הבן
שלי "מתחזק" מזה שנה בצורה קיצונית. הוא נסע לאומן בראש השנה נגד
רצוננו. כשחזר משם, חזר עם ציצית ועוד יותר "מחורפן". כל התפיסה שלו לגבי
הדת מעוותת. הוא נמצא במעין טראנס על הדת. לפני כן הוא עוד הספיק לסיים ללמוד
בתיכון, עם תעודת בגרות ותגבור בנושאים ריאליים.
|
הוא רוצה ללמוד תורה
20 שעות ביום, רק כך יוכל למצוא כלה לפי דברי הרבנים שלו
|
במהלך
השנה הוא היה בבית ולמד בכולל בעיר, כשהוא נודד בבתי כנסת, לומד כל היום
"תורה", הולך לשיעורי דת ורק מדבר על דת. לא עובד, לא אוכל כמו שצריך
ורק אומר כל הזמן "לשמור עיניים", "לעשות תשובה",
"צניעות " וכו'. במהלך החודשים האלה היו גם הרבה ויכוחים ובכי סביב נושא
הדת. הוא לא מוכן לבוא לחופשות משפחתיות, אירועים, ביקורים משפחתיים וכו'.
ניסינו
גם להתייעץ עם פסיכולוג לגבי הצבא. מאור רצה להשתמט. פשוט התחלחל כל הזמן כשעלה
נושא הגיוס. הוא לא הלך לכל המיונים ששלחו לו. בשל נתוניו הגבוהים נשלח למיונים של
קצונה, עתודה טרם הגיוס והוא לא הלך. התעלם.
מאור
לומד שעות על גבי שעות "תורה". הוא רוצה ללמוד תורה 20 שעות ביום, רק כך
יוכל למצוא כלה לפי דברי הרבנים שלו. הלכנו גם לרב הראשי של העיר שדיבר אתו, אבל
לדעת מאור הרב הזה לא מספיק דתי. למאור יש דת משלו.
פרק ב' - יום הגיוס
השבוע
חל תאריך גיוסו. עד לאותו יום לא ידענו מה יעשה. ילך או לא ילך. מסתבר שפטור לא
היה לו, למרות שניסה אבל פיספס את המועד להגשת הפטור או משהו כזה. באותו יום בבוקר
אמר שילך כי אמרו לו שהוא צריך ללכת ושם להשתחרר. ארזנו לו תיק והלכנו איתו אחרי
שחזר מבית הכנסת, כשכל הדרך הוא מטיף לדת, להשתמטות, לכך שהוא ישתחרר ושאנחנו לא
מקבלים את הדת שלו.
ההיפך
הוא הנכון. תמיד שמרנו על המסורת, ערכנו קידוש וכו'. עוד לפני שחזר בתשובה. באתי
מבית מסורתי, אבל לא דתי. נוסעים בשבת, הולכים לבית הכנסת בשישי, נרות וכו'. הכל
באהבה מאוד מאוד גדולה לערכי המסורת.
כשהגענו
ללשכה אמר שהוא "שומר עיניים", השפיל מבט ועלה לאוטובוס די מהר, כי
הגענו באיחור. שעה וחצי אחרי שעלה, התקשרו אלינו מהצבא ואמרו שמאור במצב נפשי לא
טוב, טוען שהוא בנתק מהמשפחה ומטופל אצל פסיכולוגית פעם בשבוע. איזה נתק ואיזה
פסיכולוגית. סיפרנו שהוא חזר בתשובה, פועל נגד רצוננו, מבלה כל היום בשיעורי תורה.
הקבני"ת
אמרה שתעביר לפסיכיאטר הצבאי. היינו בשוק. ביקשנו שתעדכן. לא היינו רגועים. התקשרנו
אחרי זמן מה לבקו"ם. אחרי סדרת טלפונים, נאמר לנו שמאור במיון במחלקה פסיכיאטרית
בבית חולים. הצבא, שהבין שמשהו פה לא בסדר. שיש הורים לילד הזה, שהוא חי בבית ולא
הולך לשום פסיכולוגית. אמרו לנו לבוא במהירות לבית החולים לדבר עם הפסיכיאטרית.
הבינו שיש תהליך של התחזות.
|
נראה שיש לרבנים שלו
פסיכולוגית שנותנת כנראה אישורים
|
הגענו
לשם, ראינו אותו רועד. נתן הופעה של החיים שלו. סיפר שהוא רואה אנשים, שיש בצבא
אנשים רעים, שרודפים אחריו. הוא כמעט הגיע לאישפוז. אחרי שיחה איתנו, ואחרי שצפו
בו בהתנהלות מבלי שהוא ידע שמתבוננים בו, ראו שהוא מתחזה. הוא אפילו התגאה בכך שהוא
שחקן.
עם
זאת, הוא עדיין היה בשלו. התעקש שהוא רואה אנשים רעים בצבא, למרות שהוא אפילו שעה
לא היה שם. הפסיכיאטרית שלחה אותו איתנו הביתה בהשגחה צמודה, שיחשוב בלילה על
מעשיו ויחליט בבוקר אצל הקב"ן הצבאי מה הוא הולך לעשות.
כל
הלילה דיברנו אתו על עצות אחיתופל שהוא קיבל, על כך שהוא הורס לעצמו את החיים. לא
אכפת לו. הוא לא רוצה לעבוד, לא כלום, רק ללמוד תורה. הסברנו לו כמובן שבצעקות,
בבכי ובחוסר פשרות הוא רק יפסיד. הוא לא יכול להגיד שהוא רואה אנשים ושומע קולות
וישלחו אותו לאכול מרק עוף אצל אמא. ישלחו אותו למחלקה סגורה.
לקחנו
לו את הפלאפון וראינו שהינחו אותו בפלאפון מה לעשות. נראה שיש לרבנים שלו
פסיכולוגית שנותנת כנראה אישורים, מאור כתב למישהו שהוא חייב את הפלאפון שלה ונתן
תעודת זהות. מישהו אחר כתב לו: "תגיד שתתן להם את המספר בערב".
הוא
הבין את חומרת מעשיו אחרי שעות רבות שהסברנו לו ששום אבא לא יתן את הבת שלו לאדם
עם בעיות נפשיות. הוא קצת נבהל שהוא לפני אישפוז ובאמת כך אמרה לו הפסיכאטרית שהוא
יתאשפז. הוא אמר לה: "בבית אני ארגיש טוב". זה הבית שקודם הוא אמר שהוא
מנותק ממנו.
פרק ג' - הימים שאחרי
השגנו
את הטלפון של אחד הרבנים שהוא מתפלל אצלו וניסינו לדבר איתו. מסתבר שהם לא בנו על
זה שיתקשרו אלינו. מאור חשב שנגיד שהוא דתי, ושישחררו אותו. העסק השתבש לו כי הוא
הקצין את התנהגותו. הרב שהבין שמאור הסתבך ודיבר אתו כשאנו מאזינים. הוא נגד הצבא,
אבל הבין שמשהו השתבש.
בבוקר
הלכנו אתו לקב"ן. דיברנו עם הקב"ן ועם קצין רפואה. הוא אמר ששיחק והתנצל
גם שקילל אותם קללה דתית. אנחנו גם שוחחנו איתם לבד, סיפרנו את כל מה שעבר עלינו
ועל מאור במהלך השנה. הם מכירים את התופעה. אמרנו שאנחנו אנשים עם ערכים ולא יכולים
לשתף פעולה עם השקרים, ושאני לא יכולה לתת לבן שלי להגיע לאשפוז בשם הדת. הכינו
אותנו שהוא ילך לכלא אם יעשה בלאגן, ושוב כלא, עד שישתחרר על אי התאמה או סעיף נפשי.
שאלתי אותם אם אני פועלת נכון והם אמרו שכן. שאנחנו מצילים אותו ואולי הוא עוד
יודה לנו.
הזהרנו
אותו שלא יעשה עוד בעיות ובלאגן כי המכתב שהיה מיועד לאשפוז וכל מה שהוא עשה מונח כחרב
פיפיות על צווארו. הוא הבטיח שלא יעשה צרות. הוא בקושי נפרד מאתנו. כרגע הוא ממש
כועס, עצוב ועונה בכן ולא.
|
מסתבר שהם לא בנו על
זה שיתקשרו אלינו
|
עירבנו
גורמים נוספים, שהיו בשוק כשראו את ההודעות והעצות בפלאפון. החליטו שהוא כשיר
לשירות צבאי. עקב פרופיל רפואי נמוך לא נראה לי שישרת רחוק. במקביל דיברנו עם
הרבנים ומעט מהאנשים שענו לנו וביקשנו שיעזבו אותו.
הוא
התחיל דרך ועדת חריגים. אין לו פלאפון כי לא רצינו שיהיה בקשר עם הרבנים. הוא כועס
עלינו מאוד. מאשים אותנו, למרות שהסברנו לו שהצלנו אותו מאשפוז, ושאם הוא יעשה
שטויות פעם נוספת, יאשפזו אותו.
הוא
במחנה עכשיו. התקשר פעמיים מטלפונים של חברים. ממש ממש כועס ואמר שלא יסלח לנו,
שהוא יעזוב וכל מיני איומים.
מחר
הוא כנראה יחזור הביתה. אני לא יודעת מה לעשות. אנחנו לא רוצים שילך ל"עונג
שבת" ויחבור שוב לרבנים שלו. אנחנו לא רוצים שיתנו לו הנחיות שיהרסו אותו.
אנחנו מודאגים ואובדי עצות. נשתבשה עליו דעתו. זו הדת? שקרים?
אני
מודאגת. ילד שגדל על מורשת, אהבת המדינה והאדם והתחרפן בצורה כזו? לא יודעת איך
לנהוג כשיבוא לשבת. מה נעשה אם לא ירצה ללכת ביום ראשון? אנחנו ממש במצוקה. הורים
שנלחמים על גורל בנם, גם אם הוא לא חושב כך.
פרק ד' - שבת בבית
מאור
חזר לשבת. היתה שבת מאוד טעונה וכעוסה, בצד סיפורי חוויות מהאוהל במחנה. הוא בשלו.
רוצה להיות חרדי קיצוני.
הוא
בילה בבית הכנסת וב"עונג שבת" עם אותם אנשים שאמרו לו שהתקשרנו אליהם
וביקשנו שיעזבו אותו.
במקביל
גם ישבנו לאכול ביחד כשהוא מספר על הצבא ועל המפקד וכו'. מידי פעם חוזר לכעוס
ומדבר שטויות, מביא אותנו לכעס ובכי וחוזר חלילה.
יש
לו המון שאלות. רוצה שנוכיח לו ההיפך ממה שהוא חושב על התורה. הוא מאוד מקשה: "תוכיחי
לי, תני לי הסבר," וכו'. לחיזוק דבריו יש לו כל מיני סיפורים ממה ששמע
בשיעורי "תורה".
|
מסתבר שיש איזו אחת
בירושלים שמנפיקה פטורים ל"מתחזקים" על בסיס נפשי ... הם גם מנחים אותו
|
האם
אתם מכירים מישהו שיכול לתת לו תמונה אחרת. מישהו מהעולם שלו או שהיה בעולם שלו? מישהו
שיכול לספר לו על העולם החרדי הקשה? מישהו שיגיד לו שגם אצל חרדים צריך בריאות נפש
ושהרבנים שלו מאכילים אותו בשטויות? אני מרגישה שאם היה מישהו שהוא היה מאמין לו,
ולא ההורים שכל הזמן מתווכחים, הוא היה מקשיב.
הכנתי
לו תיק לצבא ביחד אתו. הוא הכניס גם שמיכה, סוודר. אמר שכנראה ישאר שבת והוא לא
רוצה. הכנסנו ביחד גם חטיפים. מי יודע איך יעבור השבוע. נקווה לטוב.
פרק ה' - שום דבר לא תמים
גיליתי
הודעות בפלאפון אצל הבן שלי. מסתבר שיש איזו אחת בירושלים שמנפיקה פטורים ל"מתחזקים"
על בסיס נפשי. גיליתי גם שהבן שלי מתייעץ על כל צעד ושעל עם רבנים. הבן שלי חזק
בתוך כל זה. אני אותו איבדתי ואני מבינה שזוהי עובדה מוגמרת. הוא בחיים לא יחזור
להיות מאור של פעם.
|
דווקא הבחורות ישמחו
שהוא עשה הכל להשתחרר מהצבא ולהתחתן. אתה לא מבין כמה משפחות כאלה יש. אני מכירה
לפחות שש אמהות שדיברתי איתן
|
מאור
נחוש לצאת מהצבא על בסיס 21. הם גם מנחים אותו. ראיתי הודעות שלו. התקשרתי למשטרה,
הם לא לקחו אותי ברצינות. לפי תגובת המשטרה אני מבינה שזה נחשב ללא רציני.
אני
לא מבינה איך האשה הזו עושה דברים כאלה. הוא מחרטט אותה והיא כותבת דו"ח? אני
לא יודעת מה היה בפגישה שלהם. אני רק יודעת שהוא נסע לירושלים לפגוש אותה. מישהו
מרבניו קישר ביניהם. הרבנים אמרו לו גם שדווקא הבחורות ישמחו שהוא עשה הכל להשתחרר
מהצבא ולהתחתן. אתה לא מבין כמה משפחות כאלה יש. אני מכירה לפחות שש אמהות שדיברתי
איתן. אני גם לא מבינה איך הכל בשם הדת...
הם
הגורו שלו. הלוואי ויהיה לו טוב אם זה מה שהוא רוצה, והבנתי שהוא באמת אוהב את זה.
חבל לי שהוא הלך דווקא על הקיצוניות אבל זה שלו. הוא גזר על עצמו חיי עוני ודלות
ועלינו לזכות ברגעים קטנים של חסד שהוא אתנו.
|
למה לא מבינים שזוהי
תופעה ולא לוקחים אותנו ברצינות? למה?
|
אני
רק רוצה להבין איך האשה הזו נותנת אישורים כאלה? איך הרבנים אומרים לו מה לעשות? אף
אחד לא מבין באמת. אומרים לי שזה לא סמים. אבל הוא "שומר עיניים", "שומר
נגיעה", הכל כבר 'בד"ץ'. בינתיים הוא בבית. לא סיים טירונות.
למה
לא מבינים שזוהי תופעה ולא לוקחים אותנו ברצינות? למה?
פרק ו' - להגיע למקור
איתרתי
את האשה הזו. מסתבר שהיא פעילה בארגון חרדי כלשהו. מסתבר שמאור חירטט אותה והיא
נתנה לו מסמך לראות קב"ן. שאלתי אותה על סמך מה בדיוק? כמה היא מכירה אותו. מאור
אמר לה שאנחנו יודעים. שאלתי אותה אם כל אחד שיבוא ויספר לה סיפור היא תיתן מסמך...
היא
לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית. היא פשוט בארגון לשחרור חוזרים בתשובה מהצבא. היא
הבינה שיש שקרים. הבינה שיש לנו הוכחות והיא רוצה את המסמכים שכתבה בחזרה ממאור. היא
בלחץ. היא התקשרה אלי.
מאור
התעצבן עלינו אתמול שהתקשרנו אליה ואל אחד הרבנים וישן מחוץ לבית. הוא עדיין לא
חזר.
אותה
אשה מתכוונת לפנות לרבנים ולראות מי הינחה את מאור, מכיוון שהסברתי לה שיש לי
הוכחות ושמשתמשים בשם שלה להנפקת אישורים לצבא. היא רוצה מחר להיפגש אתנו. אחרי
שתתייעץ עם הרב שמאור תלמיד שלו.
|
הבינה שיש לנו הוכחות
והיא רוצה את המסמכים שכתבה בחזרה
|
אני
קצת מפחדת. גם למאור, שאולי יקח את זה קשה, וגם מהרבנים שמסתבר כי הם מאפיה .ככה
הבנתי מאמהות שילדיהם גם חוזרים בתשובה אצל הרבנים באיזור. היא בעד שחרור על 21,
שתורתו אומנותו וכו'. היא גם אמרה לי שהיא מבינה אותנו כהורים.
פרק ז' - לאן נפלנו
אני
ממש מבינה עכשיו לאיזה עולם הבן שלי נכנס. הזוי.
מה
שעשינו, בעלי ואני, במהלך שבוע זה הוא להיפגש עם ה"מנטור", דהיינו, הרב שלו.
לקח הרבה זמן עד שארגנו את הפגישה. בעלי דיבר עם שני רבנים "כבדים"
שמאור מחזיק מהם. הבנתי מבעלי שהם הזדעדעו מכל הסיפור והבטיחו לעזור.
אתמול
היה שיעור של הרב. בעלי הזכיר לאנשים שם, שהרב הבטיח לדבר עם מאור, והיום התברר
שהוא לא דיבר.
|
זכור שמי שאוהב אותך
יותר זה הרב שלך
|
ישנו
שם עוד בחור שהוא הגורו של מאור. היום הבנתי מהרבנים "הגדולים" שהבחור
הזה הוא עבריין ושהם עצמם מפחדים לדבר אתו. אתה מאמין? המורה מפחד מהתלמיד... אנחנו
מנסים לארגן מפגש למאור עם הרב שלו בירושלים או בכל מקום אחר כדי שידבר עם מאור. אם
חשבתי שהרבנים יעזרו לנו, אז הם עצמם מפחדים.
לא
יודעת איך הגענו לדבר הזה. ילד עם שמחת חיים, תלמיד נהדר, חלם להיות מפורסם בהייטק
ומליונר, פתאום נהייה קיצוני, ללא שמחת חיים. הולך כמו דלפון ולא עושה כלום מלבד
כל היום להתפלל. כל מוצאי שבת סוגד לקברי צדיקים.
מחיטוטים
שעשיתי בחדר שלו גיליתי שהתפקיד שלו בכולל הוא לקפל עלונים. בעלונים כתוב: "זכור
שמי שאוהב אותך יותר זה הרב שלך". לא ההורים, לא האמא שישבה לידך שהיית חולה,
שהעליבו אותך, שנמצאת כל הזמן בשבילך. הרב שלך. ואני באמת לא ראיתי שום רב בזמן
שמאור עשה את הבעיות שלו.
והאשה
הזו שהבחור הזה סידר לו עשתה משהו פלילי. מקובל אולי בעולם החרדי, אבל לא בעולם
שלי. לשקר את רעך אסור אבל את המערכת - מותר. לא אצלי. שקר הוא שקר!
צריך
לעשות משהו. השאלה היא - מה? אני אחכה כמה ימים לראות מה יעשו הרבנים הגדולים
שעכשיו מסתבר שהם מפחדים.
לאחר
שבועיים של נסיונות לדבר עם הרבנים שלו, לנסות ולשכנע אותו שניתן לשלב צבא ותורה.
אני מבינה שאין עם מי לדבר. מאור הולך אחרי הגורו שלו בלי לסטות. מפעם בשבוע
במקווה נהייה כמה פעמים. ההחמרות נהיות חמורות יותר ויותר. דפוק. כמה שזה עצוב.
ברגע
זה שאני כותבת לך, בעלי מדבר בטלפון עם אמא של נער שחזר גם הוא בתשובה והיא מספרת
על הגורו הזה דברים שלא נדע. אני מבינה שזו מאפיה מאוד רצינית. הם איימו על קרובת
משפחה של נער אחר שחזר גם הוא בתשובה. הבנתי שהגורו שלו משנה את שמו לעיתים קרובות
ושאנשים אחרים מחפשים אותו. החבורה הזאת גם חטפו אותו נער והובילו אותו לישיבה,
והאמא דיווחה למשטרה ותפסו אותו.
בקיצור,
בלאגן. קשה לי לקבל את הקיצוניות שלו. זוהי לא תפיסת העולם שלי. אני לא נגד הדת.
ממש לא. באתי מבית מאמין ושומר, אבל מאור לוקח את זה רחוק מידי.
מצד
אחד אני אומרת:"יאללה, רקפת, עזבי. זה החיים שלו ושיאכל אותה".הוא באמת
אוהב את זה. אבל הוא הלך רחוק עם השחרור מצה"ל. לא לזה חינכתי אותו.
פרק ח' - הקצנה
לפני
מספר חדשים חשבתי על חו"ל וגם התחננתי. נסענו לבסוף לחתונה של קרובה. כל
המשפחה שלי נסעה. אפילו הסבא שלו הדתי נסע. ואילו הוא, כבוד הרב, לא מכבודו. המטוס
מעורב. הרב המקומי בחו"ל ביקש שיבוא. החתונה היתה יהודית אמיתית. עם
כלייזמרים וכאלה, כמו בסרטים. אוכל כשר. חילקו שם. על כל שולחן כיפה וברכת המזון.
ממש חתונה מיוחדת. ושל קרובת משפחה שלו!
הוא
נשאר בארץ. כלום לא עזר. בני משפחתו כייפו, והוא בכולל. גם המשפחה התחננה והבטיחה
שהכל יהיה לפי התנאים שלו אבל לא.
החלטתי
שזו הבעייה שלו. שישאר עם הרבנים שלו. אבל הבית שלי לא בית מלון למשתמטים לא
חילוניים ולא חרדים. את כל הספרים שלו הכנסתי למגירה שלא אראה, וסידרתי את החדר
שלו כמו פעם ולא בית מקדש. הוא היה דווקא מבסוט. הוא כרגע גם הולך לצבא עם תוכניות
להשתחרר והמון אסטרטגיות אבל שוב - בעייה שלו.
בפסח
מאור היה בבית חג ראשון וחג שני. בליל הסדר שיגע אותי עם הכשרת הכלים. זה לא היה
לרוחו. גרם לי לבכות כל היום. לבסוף אכל מכלים חד פעמיים. הכשר הסירים לא היו
לטעמו.האוכל כן.
היינו
בבדיקות רפואיות אתו, התעקש שרוצה רק בדיקת רופא ולא אשה. לא שינה לו שהיו הרבה
מאוד אנשים דתיים בבית החולים, מכל המינים והסוגים: כיפות סרוגות, חרדים עם מגבעות
וכו'. אף אחד לא ביקש רופא גבר. רק אדון מיוחס.
הוא
עכשיו בצבא. לא יעבור גם את הטירונות הזו. הוא רק בבית הכנסת שם. רוצה להשתחרר. לא
יודעת מה יהיה אתו. כואב.
הוא
אמור להישאר שבת בבסיס אבל הוא לא רוצה. אנחנו מתחננים שלא יעשה בעיות. היום כאב
לי כשהסתמסנו שקשה לו ולא טוב לו, אבל אני לא יכולה לשתף אתו פעולה או להסכים לדרך
שלו. הוא כתב לי שהדת היא החיים שלו. כתבתי לו שהוא התקרב לדת אבל התרחק מהחיים.
כל מוצ"ש ללכת לקברי צדיקים. לדעתו זה לא פסיכי.
לבסוף
מאור הגיע הביתה מהצבא. הוא פשוט יצא. היה צריך להישאר בשבת אבל אמר להם שהוא
הולך. כולו מבסוט. לשאלתי אם יקבל עונש אמר שנראה לו שכן. ומיהר למקווה.
כל
פעם אני אומרת שדי. זה החיים שלו ושיעשה מה שהוא רוצה. אבל הנה אני כואבת את
מעשיו. איך אני אהייה אדישה לכך שהוא ברח? מה אני אעשה? אני לא יודעת איך להתמודד.
אני נפעמת, נרגשת ובעיקר עצובה.
פרק ט' - תם ולא נשלם
מאור
עכשיו קיצוני עוד יותר. מאור ניתק קשר עם חבריו החילונים. מאור עכשיו בבית. מהצבא אמרו
לו שיילך הביתה כי אין מה לעשות אתו. הוא כל היום מתפלל בבית הכנסת. באחד הערבים כשעוד
היה בצבא, התקשרו אלינו לשאול אותנו איפה הוא. אמרנו שהוא בצבא. הם לא מצאו אותו בבית
הכנסת. אחרי שחיפשו אותו טוב יותר מצאו אותו שם. הם אמרו לו ללכת הביתה כי ממילא הוא
לא עובר טירונות ורק מתפלל.
הוא
כבר שבועיים בבית. אנחנו לא מתקשרים. בפועל הוא כל היום בבית הכנסת. בוקר וערב וגם
בלילות. הולך למקווה. מוצ"ש הולך לקברי צדיקים.
אמרו
לו שיבוא לכאן שוטר צבאי. כעסתי עליו שאף פעם לא הסתבכנו עם משטרה ודומיהם, ושיילך
לישיבה שהשוטר יבוא אליו לשם ולא לכאן.
|
אם הצבא מקבל מכתבים שיקריים,
אם נהיינו שתי מדינות לעם אחד, אם לא ייעשה משהו. נהייה כמו אירן. צריך לחקור את מה
שקורה. באמת.
|
ביום
שישי האחרון הגדיל לעשות. הכלים שלי כבר לא טובים. חזר מבית הכנסת ואמר שהכלים צריכים
הגעלה. הגישה הזאת מגעילה אותי. לא הבנתי למה כשחזרתי מהעבודה הסתובבו כוסות פלסטיק
בבית. עכשיו אני מבינה. בערב שבת כשבאנו לאכול זרק את הפצצה שהכלים לא טובים. כמובן
מריבות ולא הסכמנו לעשות קידוש.
אני
לא רואה אותו בכלל. ואם רואה, אז רק לעשר דקות כשהוא חוזר לפני שיעור בלילה.
לי
מאוד קשה לקבל אותו כך, למרות שהוא הבן שלי. עכשיו עם כל התוכניות שיש בטלויזיה על
הציבור החרדי קיצוני - זה ממש מגעיל אותי. הוא באמת חבר לקבוצה קיצונית. יותר קל לי
שהוא לא בבית. שהוא כל היום בבית הכנסת.
היום
בא אלי טכנאי מחשבים. הוא אמר לי שהוא שומרוני. הוא סיפר לי שקבוצת חרדים זרקה לו נפצים
על הבית וקיללה אותם, השומרונים, שיש להכניסם לגיטאות, למחנות ותאי גזים. סיפרתי לו
על הבן המתחרד שלי, הבן הקיצוני שלי. והוא אמר לי "תצילי אותו".
אם
הצבא מקבל מכתבים שיקריים, אם נהיינו שתי מדינות לעם אחד, אם לא ייעשה משהו. נהייה
כמו אירן. צריך לחקור את מה שקורה. באמת.
מאי 2012
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
