אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > החזרה בתשובה  לגירסת הדפסה     

כתות מיסטיות בישראל ובעולם
חלק שני: מאפייני הכתות המיסטיות וכתות התשובה בכללן

מאת ד"ר צופיה מלר
לחלק הראשון - ראה כאן

הערת המערכת: בסדרת המאמרים שאנחנו מעלים באתר על הכתות המיסטיות ועל כת התשובה, אין ולא היה ביכולתנו או בכוונתנו להקיף את כל הכתות שבעולם. עיקר מטרתנו היא להתייחס לכתות המיסטיות שביהדות, נוסח "כתות כחול-לבן". מי שיאתר חוסר כלשהו בהתייחסותנו לכת זו או אחרת, בל יראה בדבר כוונה כלשהי.

מאפייני הכתות

בין הפרמטרים שזוהו ע"י חוקרים בתחום הכתות המיסטיות יובאו להלן רק אלה המאופיינים ע"י אופיים המיסיונרי, המיסטי הסגפני או שלושתם גם יחד. בחירתם של קריטריונים אלה נועדה להדגיש את אופיין של "כתות התשובה" ככתות המתחפשות בתחפושת יהודית. בהמשך מוצגת טבלת השוואה, המצביעה על ההבדלים שבין אמונות יהודיות מקובלות, ל"כתות התשובה" שצצו בדור האחרון כפטריות לאחר הגשם:

1. "כת התשובה" - כת מיסטית באצטלה יהודית

א. מאז ומעולם הייתה היהדות דת שאיננה מיסיונרית, ובכך נבדלה מדתות רבות אחרות ששלטו בתרבות האנושית מקדמת דנא. המשפט "קשים גרים לישראל כספחת" מבטא נאמנה לא רק את הסתייגותה של הדת היהודית מפעילות מיסיונרית, אלא את התנגדותה הנחרצת לפעילות כזו. העובדות ההיסטוריות רק מחזקות גרסה זו. תופעת ה"חזרה בתשובה" הייתה מאז ומעולם מעשה של יחידים, שחשו כי סטו - מוסרית או דתית - מן הנורמות החברתיות של תקופתם, והחליטו להקדיש חייהם לכפרה אישית על סטייתם. שום תנועה ממוסדת ושום אמצעי שכנוע חיצוניים של גופים מאורגנים בחברה לא פעלו להחזרה המונית של "כופרים" או "סוטים" יהודיים או אחרים לחיק היהדות ה"אמיתית", בין אם עפ"י הדגם הנוצרי או עפ"י כל דגם אחר. תנועות המיסיון, או ה"שליחות" בעברית, כגורם ממוסד היא תופעה חדשה, זרה ואף מנוגדת ליהדות, שהיהודים האורתודוקסים כמו ישעיהו לייבוביץ ניערו נחרצות חוצנם ממנה.

ב. היהדות אינה דת מיסטית. ה"קבלה" וספיחיה הם זרם חריג ויוצא דופן בתוכה. להבדיל מתורותיהם של בעלי הכתות המיסטיות - תורת ישראל פתוחה, גלויה לעין כל, ומדברת לעם בשפה פשוטה ברורה - אם כי רבת פנים ונתונה לפירושים שונים. העלאת המיסטיקה - "צופנים" ו"קודים" אלוהיים החבויים בכתבי הקודש, "גימטריות" ו"דילוגי אותיות" - כגורם מרכזי ביהדות הוא המעטת ערכה במקרה הטוב, וביזויה כגורם רוחני-אינטלקטואלי במקרה הגרוע. שיטות של הפחדה ואיומים באמצעות רוחין ושדין ולילין ומעשי כשפים והעלאה באוב - שהם משיטותיה המובהקות של "כת התשובה" לשכנוע אנשים המצויים במצוקה, או דלים וקשי יום להצטרף לשורותיה, הנה מעשה מרושע מצד אחד, ושיטות של פיתוי והתחכמות פסיאודו-אינטלקטואלית וקווזי-מדעית לשכנוע אנשים צעירים וסקרנים תמימים, הנה מעשה תרמית ואחיזת עיניים מצד שני. רשעות ורמאות אף הן אינן מתכונותיה של היהדות.

ג. היהדות איננה דת נזירית וסגפנית. נהפוך הוא. ביסודה זו תורת "וחיית בה". היא איננה נהנתנית (הדוניסטית), אמנם, אך להבדיל מן הנצרות אין היא הופכת את המחסור, את ההתייסרות ואת ההינזרות לערך. הכתות המיסטיות, ו"כת התשובה" בתוכן, העלו את המצוקה הכלכלית, את הדיכוי של רגשות טבעיים ותכונות אנושיות - כמו סקרנות, ביקורת או אהבה - לחלק מהווי חייהם של חבריהן. "חוזרים בתשובה", כפי שהם מתכנים בלשון העם, כמו מתחרים ביניהם תחרות סמויה מי מהם מוותר יותר על הנאות החיים, מי מקריב יותר - את יחסיו עם הוריו, משפחתו וחבריו - על מזבח האמונה החדשה, מי יותר מרעהו מסתפק במועט וחי בצמצום לשמו. גם העלאת המצוקה, המחסור והשליטה המיותרת ברגשות אנוש בסיסיים אינן מתכונותיה של הדת היהודית, ואף בעניין זה חבריה של "כת התשובה" - המסתגרים, המתנזרים אינם ראויים לייצג את היהדות "האמיתית". לא ה"איסיים" מזה, אם כי גם לא ה"צדוקים" מזה, הם ממשיכי דרכה. אלא דווקא הפרושים, שאורחות חייהם ופירושם את ההלכה לא היו נזיריים במובהק.

"כתות התשובה", אם כך, משום אופיין המיסיונרי, המיסטי והסגפני אינן יכולות ואינן רשאיות לייצג את "היהדות". לא בתכנים שהן מציעות לחבריהן ולא בשיטות בהן הן נוקטות.


אאא


2. אפיוניהן של כתות התשובה ככתות מיסטיות

להלן מספר תכונות מרכזיות של הכתות המיסטיות, ש"כתות התשובה" מתאפיינות אף הן בהם:

א. "אמת" כוללנית:

ה"אמת" שמציגים בעלי הכתות היא מוחלטת, כוללנית איננה ניתנת להוכחה מדעית, ואף עומדת בסתירה לה, ואף-על-פי-כן מתיימרים מנהיגי כל כת להציגה כבת-הוכחה מדעית וכאוחזת היחידה באמת המוחלטת והנצחית שאיננה ניתנת לערעור. ואולם כאשר בוויכוח על בסיס לוגי מובסים טיעוניהם, נשלף מן הכובע טיעון "חותך", שנגדו שום הגיון אינו בר סיכוי: רק ההתנסות בדרך המוצעת ע"י הכת היא זו שתשכנע, כביכול, באמיתות הדרך. לכאורה - אם ה"אמת" ניתנת להוכחה מדעית, הרי זה אמצעי שכנוע מספיק. ואכן, יש אנשים שאינם יודעים מדע מהו, ומהם כלי-השכנוע המדעיים - והם מסתפקים בעצם הטענה שמוצגת לפניהם כ"עובדת מדעית", ואינם בודקים - כי אינם מסוגלים לבדוק - את נכונותה.

לאלה שאינם מסתפקים בהכרזות אלה שמורות תמיד קרני-המזבח של "ההתנסות", כתנאי בל יעבור להכרת ה"אמת". ההתנסות, זאת לדעת, אינה בת ימים או שבועות או אף חודשים. גם לאחר שנים רבות עדיין ייאמר למתנסה שיש עוד מה ללמוד, ויש עוד מה לחוות, וכיצד לשכלל את האופי והאישיות ולהיטהר, ולהגיע לעוד "מעלות רוחניות" אחרי קודמותיהן, וכך עד אין סוף. ובינתיים - בינתיים חולפים להם חייו של האדם, בלא שניתנה לו, למעשה, בחירת אמת, כי בחירת אמת היא העדפה של אופציה אחת על פני האחרות לאחר השוואה הוגנת ביניהן, וחייו של האדם קצרים מכדי להתנסות בכל האופציות העומדות לפניו.

"כתות התשובה" מציגות בפני קורבנותיהן "אמת" העומדת בקונפליקט עם המדע - כגון: גילו של היקום ומעמד "בריאת העולם" או מוצא האדם, בלא שהייתה למאזין, בעיקר אם הוא צעיר בגילו, או חסר כלים של השכלה וידע, הזדמנות להתוודע למדע עצמו ולטיעוניו. מול "אמיתותיה" של הכת מוצגות תופעות שוליות ובלתי רלוונטיות של העולם החילוני, כגון נהנתנות, דקדנס, פשיעה ואלימות וכיו"ב סממנים של תת-תרבות, או השוכנים בשולי התרבות האנושית, ואינם מייצגים משום בחינה את ערכיה ונכסי הרוח שלה. הקרבן התמים אינו יודע שמדע אמיתי איננו מקבל השוואה מעין זו מלכתחילה, והוא מוכן לקנות כל מה שמוכרים לו תחת הכותרת: "אמת" או "מדע" [ה"אמת" בשיח הדתי והדתי-מיסיונרי נדונה ביסודיות רבה בארבע במות חופש: כאן , כאן , כאן ו כאן ].

"כתות התשובה" אינן מייצגת את היהדות:

הדת היהודית
"כתות התשובה"
איננה מיסיונרית; אינה יוזמת חזרה בתשובה, ואיננה מטיפה להמונים להצטרף לשורותיה.
*

מטפחת את חיי המשפחה ומקדשת אותם. מחזקת את הקשר בין איש לאשתו, ובין בנים/בנות להוריהם ("כבד את אביך ואת אמך")
*

מתנגדת לאלימות, לכוחנות, לשתלטנות, לשימוש בדרכי רמייה, לגניבת דעת ונפשות.
*

מעודדת חיי יצירה ("אהב את המלאכה ושנא את הרבנות") מתנגדת לסגפנות ולהינזרות.
*

שוללת פולחן אישיות; מקדשת את הערכים שהאישיות מייצגת, אך לא אותה עצמה.
*

אינה שוללת שירות צבאי, ולעת הצורך מאפשרת אפילו יציאתם של "חתן מחדרו וכלה מחופתה" לשם הגנה.
*

מעודדת ביקורת, גם על ההשגחה העליונה: "האיש האחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?"; "צדיק אתה אדוני כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה..."; ארץ ניתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה..."; "ניצחוני בני, נצחוני בני...".
מטיפות, מממנות פעילות מיסיונרית ממוסדת, יוזמות תנועה המונית להתחרדות ולהצטרפות לשורותיהן.
*

מעודדות - במישרין ובעקיפין - קרע במשפחה; יוצרות תנאים לנתק בין בנים להוריהם ובין איש לאשתו.
*

חלקן מפעילות אלימות וכוחנות במשפחה ובחברה ("משמרות הצניעות", "יד לאחים"); חלקן משתמשות באיומים (סמויים או גלויים), הפחדות ודרכי רמייה לגניבת דעת.
*

מעודדות סגפנות והינזרות, מעלות את המחסור לערך, לשם יצירת תלות כלכלית.
*

מטפחות ומעודדות פולחן אישיות של מנהיגים חיים ומתים (ה"משיח" מלובביץ', הבאבא סאלי, הרב כדורי), ומנהגים פטישיסטיים (מים קדושים, "טיש").
*

משתמשות בפטור משירות צבאי להשתמטות משירות למדינה וכאמצעי-פיתוי לספח צעירים לשורותיה.
*

"סותמות פיות" בפני כל דבר ביקורת, לא רק כלפי שמיים אלא גם כלפי בשר ודם: אבות האומה, רבנים ופוסקי הלכה גם בדורנו

ב. דמותו של מנהיג הכת:

להבדיל מן הדת היהודית, שאינה מקדשת את מנהיגיה - בשר ודם, ושלכן אין לה "קדושים" בין פולחניה - הכתות המיסטיות, ו"כתות התשובה" בכלל, מעמידות בראשה מנהיג אנושי בעל אופי כריזמטי, כמו הרבי מלובביץ', "המת-החי", המוכרז כמשיח, או הבאבות למיניהם, המתחזים או מוצגים כבעלי כוחות מאגיים על אנושיים (כוחות "רנטגן", למשל) , וממקדת את אהבת המאמינים, מסירותם ונאמנותם לא בעקרונות, בערכים ובאמונה עצמה, לא באידיאולוגיה, אלא בפולחן האישיות של המנהיג, בהערצתו, בקבלתו ללא ערעור והרהור, וודאי ללא כל זכות ביקורת או ויכוח.

יומרנות טוטליטארית זו משתרעת על פני התחומים השונים של החיים -

בחשיבה - מתיימרות הכתות להציג את קו החשיבה של המנהיג כקו היחידי שהוא לא רק נכון, אלה גם היחידי שהוא יעיל ופרודוקטיבי.
בערכים - מעיזים מנהיגי הכתות לבטל כל ערך וכל אמונה חלופיים, ולייצג בלעדית את האמת, המוסר והצדק המוחלטים. ערך כמו שוויון, למשל, אינו יכול להיות מקובל בכתות, שמלכתחילה מבססות את ערכיהן על היררכיה אנושית אנטי שוויונית. ב"כתות התשובה" בא הדבר לידי ביטוי בהבחנה הברורה בין עליונות היהודי לנחיתות הגוי, בין זכויות הגבר לחובות האישה, ואף בתוך אותו עם "נבחר" - בין בני העדות השונות על פי מוצאן. הוא הדין לגבי ערכים כמו חופש הבחירה, זכות הביקורת או סובלנות.

בהתנהגות - סגנון הדיבור, הלבוש, המאכל, מערכת היחסים החברתיים כולה - למעשה כל ארחם ורבעם של מנהיגי הכתות - הם המבטאים את ההתנהגות ה"טובה" וה"בריאה" היחידה האפשרית. קבלת המנהיג כאסמכתא דתית עושה אותו אוטומטית בר-סמכא גם בכל שאר תחומי החיים - רוחניים וגשמיים כאחד.


אאא


ג. תחושת אשם נצחית:

החובות המוטלים על החבר בכת הם רבים וכבדים מנשוא, וכוללים משימות שמלכתחילה אינן ניתנות לשליטת אנוש כגון: שליטה על מחשבות, על רגשות או על יצר. להלן דוגמא מתוך ה"שולחן ערוך", שאנשי "כתות התשובה", אם כי לא רק הם, הפכוהו לתמצית ההלכה והמעשה של חייהם. ההבדל בין חרדים "סתם" לבין מנהיגי "כתות התשובה" הוא בכך, שהאחרונים מחייבים את קרבנותיהם לקבל ולקיים כל מצווה - קלה כחמורה, בעוד שהראשונים, יודעים לברור את התבן מן הבר. וכך משתלטות הכתות על מחשבתו של האדם:

"בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה. לכן, בהיותה שמה, טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו, שלא יבוא לידי הרהור תורה, או הרהור עברה חס וחלילה. ובשבת, שאין להרהר בעסקיו, יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע וכדומה" (קיצור שולחן ערוך, ד/ד, עמ' ה'). כלומר, מכתיבים לאדם במה מותר לו ובמה אסור לו להרהר בבית השימוש ובמקלחת, ביום חול ובמועד, למעשה - מרגע לידתו ועד מותו.

תביעה אחרת היא, כאמור, התביעה לשליטה ביצר. וזאת לומר, שאין המדובר ביצר מרושע, שטני, פוגע בזולת, שאותו יש לרסן לפי החוקים והנורמות של כל חברה מתוקנת. המדובר הוא ביצר טבעי, נורמאלי ואנושי מאוד, כמו היצר המיני במסגרת הנורמה המותרת בחברה, כלומר ביחסים של האדם גם עם זוגתו החוקית ובהסכמת שניהם:

"אמרו עליו על ר' אליעזר, שכל-כך היה משמש באימה וביראה, עד שהיה דומה כאילו כפאו שד" (קיצור שולחן ערוך ק"נ/א').

"כובש יצר" זה הוא המוצג כמופת וסמל לחברי הכתות, הנקראים אף הם לדכא את יצריהם, לעוות את מחשבותיהם, להפוך על פניו את טבע האדם ולעשותו - בלא כל סיבה חברתית, מוסרית או הגיונית - מסורס, מעוות וסוטה.

מאחר שקשה לעמוד בתביעה כזו יום יום ושעה שעה, לוקה "הסוטה" ברגשי אשם נצחיים. תחושת האשם, לבד מהיותה אחד הגורמים המרכזיים לאותן פגיעות נפשיות שנזכרו במחקרים בחלקו הראשון של המאמר, עושה את האדם תלוי במחילה, וממילא באלה שבידם הכוח למחול לו, קרי - במדריכיו-מנהיגיו בכת. המחילה מותנית ב"עונשים" כגון התבודדות, צום, גלות או עשיית שליחויות שונות, למען "האידיאל" המשותף. מטלות נוספות אלה הן, לעיתים, קשות מנשוא, ומביאות לחיי סגפנות שקשה לעמוד בהם, וממילא לסטייה ולרגשי אשם נוספים, וחוזר חלילה.
רגשי אשם ובריאות נפשית הם תרתי דסתרי, וממילא מובן, כי מי שרגשי האשם הופכים חלק מחייו, כל עולמו הנפשי והחברתי הופך מעוות, חריג, ובהחלט איננו הולם את תפיסת האדם ועולמו הרוחני על-ידי החברה המתקדמת על סף המאה העשרים ואחת.

ד. יריביהן האמיתיים והמדומים של הכתות:

כל כת מאמינה בקיומו של גורם "שטני", חיצוני-עוין כביכול, המכונה בפני חברי חלק מן הכתות בשם "מיינד" (ביהדות: השטן בכבודו ובעצמו), שמנהיגיהן הכריזו עליו מלחמה. בגורם זה נכללים, למעשה, כל הערכים האמונות, האידיאלים, המחשבות, המוסדות, המסגרות (כגון: המדינה הציונית) והאנשים שמחוץ לכת. כל ההוויה האנושית החוץ כיתתית נחשבת בעיני חבריה לאויבים. ומכיוון שאויב זה, ה"מיינד", עלול כדרכו של כל "שטן" בחברה האנושית מימים ימימה להסיט ולהדיח את המאמין התמים מדרכו, יש להרחיק את חברי הכת מסביבתם הקודמת הטבעית, כדי שלא יושפעו ויתפתו לעזוב.

בין הגורמים ה"שליליים" תופסים ההורים, והמשפחה בכלל, מקום ראשון, שכן, אליהם קשור חבר הכת במיוחד, ומהם הוא עלול להיות מושפע. מאחר שה"מיינד" (והשטן) - שהוא שם כולל לכל הנורמות והערכים של החברה - הפך להיות סמל לחיץ העומד בדרכו של הפרט לנאמנות מוחלטת לכת - ניתוק הקשרים מן העבר - הורים, ידידים וערכים הוא הכרחי! מכאן מובן גם, שהניתוק בין חברי הכת למשפחתם, לידידיהם הקרובים מן העבר, מנופי ילדותם ומכל עברם איננו רק פועל יוצא של שינוי קיצוני באורחות חייהם, אלא שהוא מכוון ע"י מנהיגי הכת מלכתחילה, במודע, ואפשר לומר במזיד. התחבולה באמצעותה משפיעים על החבר היא הפרזה והגזמה, ללא כל פרופורציה, בתיאורי השלילה, הרוע והסכנות הקיימות בעולם. כל הכתות דומות בעניין זה, בהצביען על כיווני ההתדרדרות וההרס החברתיים, שחיתות, אלימות ואכזריות, ובתארן את מצבה של החברה האנושית ש"בחוץ" כחסר תקווה, חסר מוצא, וחסר כיוון להתמודדות. רווח משני שמפיקים מנהיגי הכתות מתיאורי-זוועות אלה הוא הביטוי שניתן בהם להרגשה הדיכאונית הזמנית, בדרך כלל, של אנשים המצויים בתקופות משבר קשות בחייהם. תיאורים כאלה מספקים "הסבר" הגיוני לאותן מצוקות שהביאו מלכתחילה את "מחפשי הדרך" לחיקה של הכת, והקצנת התיאורים מחזקת את החלטתם ונחישותם להחליף את הישן והרקוב, כביכול, בחדש ומבטיח, כביכול.

צביעת המציאות בצבעי שחור לבן - מה ש"בחוץ" שחור משחור, ומה ש"בפנים" זך ולבן וטהור - הולמת בהחלט תכונתם של צעירים בגיל "פרשת הדרכים", שהוא בדרך כלל הגיל המועד להיתפסות לכת, אך היא מתאימה גם לאנשים תלותיים, מחפשי חסות מרי-נפש וקשי-יום, או אנשים שסמים או אלכוהול שבשו את דרכי החשיבה הרציונאלית שלהם, גם אם הייתה כזו בעברם. מיקוד השליטה שלהם אינו פנימי, אלא חיצוני, כלומר, מטעמי חולשת אופי, לעיתים, מעדיפים להעביר את כובד ההחלטות של חיי היום-יום לגורם חיצוני, ועמו, כמובן, גם את האחריות לתוצאות ולהשלכות של ההחלטות על חייהם.

"כתות התשובה" נוהגות על פי כללים אלה, הן באמצעות המתקפות של ראשיו על הציבור החילוני בארץ (רק לאחרונה הכריז הרב עובדיה יוסף, שח"כ ליברמן הוא שטן, כשם שהכריז בעבר על מתנגדו האידיאולוגי של ליברמן, יוסי שריד, שהוא "המן"), הן באמצעות דה-לגיטימציה של מוסד המשפחה החילונית. צא וראה כמה בלתי יהודי הוא ביטול ההורות כערך חברתי ראשון במעלה: הדת שנתנה לעולם את הדיבר "כבד את אביך ואת אימך", זו שהתירה דמו של "בן סורר ומורה", ושלא התנתה מערכת סמכויות של האב היהודי - אם כי החילוני - לחנך את בניו, משום היותו בפיהם "תינוק שנשבה". כתות אלה מתנות עכשיו את הדבר "כבוד אב ואם" בהיותם "שומרי מצוות", לשיטתם. את מאכליה של האם - שהפכו סמל אוניברסאלי לקשר של האדם עם משפחתו בכל חברה מקדמת דנא, הופכים בעיניו ל"טרף" ול"טמא", ולפחות ל"לא כשר" ולכן אף למאוס ופסול. את הכבוד והאהבה הטבעיים של בן להוריו הופכים נציגי הכת לתלויים במידה בה הם (ההורים) נכונים או אינם נכונים להתחרד בעקבות בנם!

ה. ה"חובות" וה"זכויות" שמעניקה הכת לחבריה:

מאחר שה"אמת" שהכת באה בשמה היא "אמת מוחלטת ונצחית", התביעה מחבריה היא תביעה להתמסרות מוחלטת לפעולות הכת, ולנאמנות מוחלטת למנהיגיה ולחבריה. כדי לעמוד בכך מחייבת הכת את חבריה לנורמות של תמיכה הדדית, המקלה מאוד על חיזוק הקונסנזוס שלה. חובה זו יוצרת, למעשה, קונפורמיות - אותה קונפורמיות שמפניה חברי הכת ברחו. את מכנסי הג'ינס ממירים חברי "כתות התשובה" בלבוש השחור שכל פריט ופריט שבו מחייב את חבריה תוך הקפדה יתירה. בספרו של אמנון לוי "החרדים" יש, בין השאר, תיאור מפורט של מאפייני הלבוש של כל אחת ואחת מן הכתות השונות הטוענות לכתר ה"תשובה". לצד השינוי בתפאורה, נתבעים חברי הכת במסגרת נאמנותם המוחלטת, לתביעות נוספות, המשנות מן הקצה אל הקצה את כל אורח חייהם: נטישת עיסוקים ותחומי עניין קודמים, כגון: "ויתור על מקצוע ותחביבים, והמרתם בחיים שבדרך כלל אינם פרודוקטיביים, אינם יצירתיים, ואינם תורמים ממשית לאדם, למשפחתו ולחברה הכללית".

גם שאר הרגלי החיים מומרים בחדשים: כללי אכילה, רשות ללכת לרופא או מקום מגורים. בחור תל-אביבי המצטרף ל"כת התשובה" מופנה בדרך כלל לישיבה בירושלים, הירושלמי - לישיבה בצפת, החיפאי לאופקים, וכיוצב'. הריחוק הגיאוגרפי המכוון הזה מיועד בעיקר להקל על מגמת הניתוק מן המשפחה ומן ההווי הקודם, ועל מחיקת הקשר עם העבר.

הכת מחייבת בנורמות וכללים שונים מאלה שהחבר החדש היה מורגל בהם: בקשרים חברתיים, בחיי אישות, בטקסי מחזור-החיים, תוך איומים גלויים וסמויים, מודעים ושאינם מודעים על העוזבים. אנשי "יד לאחים" הרודפים בחימה ובחרון אף את שאר הכתות המיסטיות, רודפים באותה עוצמה גם את כל אלה שניסו לצאת מתחומיו של העולם החרדי, ומקדשים כל אמצעי על מנת להחזירם לחיקו.


אאא


הפיצוי על הסיגופים, המגבלות והתביעות קיים אף הוא, שאלמלא כן הרי כוח משיכתה של הכת היה בטל מלכתחילה, או מתפוגג תוך זמן קצר לאחר הצטרפות אליה. פיצוי זה בא בדרך של הענקת זכויות ויתרונות שהחבר לא נהנה מהם בחייו הקודמים:

1. חיי ה"היטהרות" על פי תנאי הכת מבטיחים לבעליהם בריחה מעונש נורא ואיום בעולם אחר. ההשקעה כולה, כמובן, היא בעולם הזה, והתמורה בעולם הבא. הכת מספקת בכך מפלט ומקלט בפני אותו גולם מפחיד שהיא עצמה הקימה.

2. בזכות ההשתייכות לכת הופך החבר בעיני עצמו ובעיני חבריו בכת להיות "מציל האנושות", וזה עושה אותו עליון על שאר בני האדם. זהו גם שורש ההתנשאות של חבר הכת על כל אדם אחר שאינו נמנה עם חבריה. אדם שביטחונו העצמי בחייו הקודמים לא היה רב, זוכה לפתע להימנות עם "המובחרים". "הנעלים", עם אלה שהם טובים מכל האחרים, וכך זכה באותו מעמד שלא היה לו בעבר. לתואר "מציל האנושות" אין, מובן מאליו, כל כיסוי של ממש. עושי המדיטציה משלים את עצמם שהם גואלים את האנושות מרעב ואסונות טבע, ממש כשם שחברי "כת התשובה" מאמינים שבתפילתם יקדימו את בואו של המשיח הגואל. אך לא אלה, כמו לא אלה, אינם מתייצבים לעזרת מזי הרעב בסומאליה, או מחלצים את נפגעי השיטפונות בהודו. מבחינה זו האצטלה שהם מכסים עצמם בה אינה אלא אשליה של "הצלת האנושות", שאין בה ממש.

3. אשליה אחרת שחברי הכתות נהנים ממנה היא האשליה שמצאו פתרון אישי לחיי המצוקה שלהם. מדוע זו אשליה של פתרון? כי מי שממיר דת או אמונה כלשהי בחיי כת, כמוהו כצרכן סמים: כשסם אחד מאכזב, עובר המכור לסם חזק יותר. זהו גם ההסבר לכך, שרבים מאלה שהגיעו ל"כת התשובה" עברו קודם לכן כמה וכמה גלגולים של הצטרפות לכתות מיסטיות אחרות, אם לא של שימוש בסמים ממש. רבים מאלה שעברו מן החברה החילונית ל"כת התשובה" ולפני כן לכתות אחרות, עשו כן משום שלא עמד להם הכוח להתמודד עם החיים בחברה פלורליסטית רבת-אנפין ותחרותית, והם נסים מפני התמודדות זו אל חיקה החם והמגונן של החברה הכתתית, שהחיים בה - כך מסתבר מאוחר מדי - למרות שפתרו לכאורה בעיות מסוג אחד, אינם בדיוק גן של שושנים. לאלה שמצליחים להשתחרר מן האשליה ולגלות זאת קשה עד מאוד לסגת, לאחר ששרפו בצורה בוטה את כל הגשרים מאחריהם, ומסרו עצמם כליל בידי הכת, חבריהם ומשפחותיהם החדשים. כל מעבר כזה הוא קשה מנשוא, ורק בודדים מצליחים לאזור אומץ ולאסוף כוח לעשותו פעם נוספת, בכוון הפוך. במרבית המקרים איבדו המצטרפים לכת את הסיכוי ללמוד מקצוע שיפרנסם שם, "בחוץ", ומהיותם גם חסרי השכלה, לעיתים, ומקצוע, נשלל מהם הבסיס הכלכלי, גם החברתי, והם נדונים להישאר בכת עד סוף ימיהם.

4. כפיצוי נוסף שמספקת הכת לחבריה מצויה התחושה - אף היא תחושה מלאכותית - של "אהבה", "יופי", "אושר", "כיף" ו"ביחד". לאנשים שבלאו הכי היה להם רע "שם" ורצו להינתק - כל תחליף למצב הקודם, "הרע", הוא "כיף" גם כאשר לתחושה זו אין כיסוי אובייקטיבי, וה"אושר" איננו אלא אושר מדומה. תחושת "אושר" זו מושגת בזכות כמה אמצעים:
האחד - הפרט מקבל לגיטימציה לניתוק. הכת משחררת אותו מחובות ודאגה לפרנסה, מן הצורך להחליט ולהכריע, כי יש מי שיחשוב, ישקול ויכריע עבורו. הדבר נוח למי שמתקשה בקבלת החלטות. "כת התשובה" מעניקה למי מחבריה שחפץ בכך גם שחרור מן השירות הצבאי, ורבים מן הצעירים חייבי הגיוס, שחששו מפניו, מצטרפים לכת טרם גיוסם, חלקם ע"י הספחות לישיבות, חלקם אף מועברים למסגרות הכת בחו"ל. התווית האידיאולוגית שהחברה בארץ מתייגת אותם בה ודאי נתפסת בעיני רבים כחיובית יותר מן התווית "משתמט" או "סעיף פסיכי".

שנית - הפרט זוכה בסיכוי ל"ראשית חדשה", שבאמצעותה יכול הוא לנער מעל עצמו דימויים שליליים שדבקו בו בחייו הקודמים. "ראשית חדשה" עם חברים חדשים שמוכנים לעזור לו למחוק ולשכוח כל מה שרצה למחוק לשכוח, יש בה להבטיח לו תחושה אמיתית או מדומה של אושר, לפחות בתקופה הראשונה. כל זה עד שיוכיח לעצמו ולזולתו, שאכן, היה ראוי לסיכוי זה, או, לחילופין, עד שיתברר לו ולזולתו, שגם בחברה החדשה קבלתו, שהייתה אוטומטית בהתחלה, לא בהכרח תימשך גם לאורך זמן.

שלישית - מצב של לכידות קבוצתית, בה זוכה הפרט לחיזוקים ולהערכה לא בזכות תכונותיו, אופיו והתנהגותו, אלא בזכות עצם החלטת ההצטרפות שלו לשורות הכת - אין ספק שיש בו כדי לתמוך באדם שהחברה החיצונית לא האירה לו פנים. במסגרת זו של לכידות קבוצתית ניתנת לפרט ההזדמנות לשפוך את הלב ולהתוודות על "חטאיו" או על חטאים שחטאו לו אחרים תוך ידיעה, שיש מי שיאזין לו וללבטיו ויזדהה עמו. קבוצת תמיכה מעין זו, שלאחרונה הופיעו רבות כמותה כדרך של תרפיה קבוצתית גם בחברה המערבית החילונית, משמשת אמצעי טוב לפריקת לחצים ולשחרור ממועקות נפשיות וחברתיות, ובכך היא בהחלט מסייעת לאותה תחושת אושר עילאית הנלווית, תכופות, למצטרפים לכת, לעיניהם הבורקות וללהט הנלווה לתיאורם את התלהבותם בחייהם החדשים. תחושת האושר מושגת במידה רבה משום שהן חברי הכת והן החברה שבחוץ אינם מטריחים עצמם במחשבות על השאלה - אושר זה על חשבון מה ומי הוא בא. כשמדובר ב"כת התשובה" - הרי נושאי הפרנסה על חשבון הזולת, או ההגנה על המדינה במסגרת השירות הצבאי ושאר חובות של האזרח מן השורה - הם נושאים קריטיים. מי שאינו נפצע או נהרג במלחמות ישראל ואף זוכה לעיטור על שהוא "נהרג באוהלה של תורה" יכול, בהחלט, להרגיש עצמו מאושר. הוא הדין לגבי מי שיכול להרשות לעצמו להטיל את עול פרנסתו על החברה, או על רעייתו - אף הוא ודאי מאושר אם מה שהכביד עליו בחייו הקודמים הוא עול הפרנסה ודאגת הקיום.


אאא


ו. אופיין המיסיונרי של הכתות

כמו בשאר הכתות המיסטיות, גם חברי "כתות התשובה" חשים מחויבות להביא לכת חברים חדשים. גם שיטות הגיוס של חברים חדשים לכת דומות בכל הכתות המיסטיות. בכולם מתאפיינת הגישה המיסיונרית בדרכים הבאות:

1. היזמה - במרבית הגדולה של המקרים היא יזמת הכת ולא זו של הפונים. חברי הכת אורבים במקומות רגישים, פונים אל אלה הנראים להם מועמדים פוטנציאליים להילכד ברשת, ומפתים אותם. דוגמה ליזמה כזו ע"י אנשי " כתות התשובה" היא פנייה ליד הכותל המערבי בירושלים לתיירים יהודים צעירים, והצעה לעשות את ה"שבת" או את "החג" בחיק "משפחה יהודית אמיתית". צעירים שכיסם ריק ששים להיענות להזמנת אירוח נדיבה זו, ואחדים מהם, אכן, מתפתים ונשארים במסגרת זו כל ימיהם. דוגמא נוספת הייתה הצעתם של אנשי "אור שמח" ושאר ישיבות של חוזרים בתשובה ושל משפחות חרדיות לאירוח חיילים או חיילות בין כותליהם, או למתן "הרצאות" בתוך מחנות צה"ל, במסגרת "מסעי התעוררות" לקראת החגים בעיקר. ב-18.2.2009 פרסם מקומון פתח-תקווה כתבה על התארחותם של עשרות קצינים ומפקדים של יחידה סודית בחיל המודיעין, כולל מפקד חיל המודיעין, אצל "כבוד קדושת האדמו"ר ממשיקולץ שליט"א..."

מפקדים ביחידות בצה"ל קצרי ראות, שתקציבי התרבות שלהם אינם גדולים, נוטים להתפתות, וכך זוכה הכת בכמה וכמה חיילים שנשארים עמה, ואילו צה"ל מאבד חיילים שבדרך כלל לא יוסיפו לשרת בין שורותיו, בקבע או במילואים. לפני שנים מספר יצאה, אמנם, הוראה מפורשת האוסרת על פעילויות מעין אלה של הטפה, אירוח, או החזרה בתשובה בתוך מחנות צה"ל, בזכות מאבקן הנמרץ של כמה משפחות לבנים-חיילים שנפגעו מן התופעה, אבל ניסיונות חוזרים ונשנים של פעילות מיסיונרית במחנות צה"ל נגד הוראות מפורשות - נעשים בכל מקום בו אין השגחה והקפדה נחרצת על ההוראות, בעיקר בחסותם של בעלי תפקידים דתיים, כמו "משגיחי כשרות" או אנשי הרבנות הצבאית.

2. ניצול משבר אישי, גילי, משפחתי או חברתי-זמני: מאז ומעולם מנצלים המיסיונרים מצבי מצוקה כמו שכול, מחלה, מחסור כלכלי או משבר חברתי או פסיכולוגי. הכת מספקת תמיכה, חום, עזרה והאדם השרוי במצוקה או בתנאים של חוסר אונים נוטה במצבים כאלה להניח לזולתו להובילו ולהנחותו, בלא שיעמוד לו כוחו להתנגד. במרבית המקרים המצוקה היא זמנית, ואולם לא תמיד נותן האדם לעצמו את הסיכוי להיחלץ ממנה, והוא ממהר לקפוץ על העגלה הראשונה הנקרית בדרכו כדי להקל על עצמו. אלא שהעגלה הראשונה לא נקלעה למקום במקרה, כבדרך אגב. עגלה זו של הכת הגיעה למקום במכוון, במגמה לנצל את מצוקת האדם למטרותיה. "כתות התשובה" עושות זאת באמצעות השתלטותן על אבלים, לדוגמא, תוך שהן מכתיבות להם את כללי ההתנהגות ואת הנורמות "היהודיות" למצבי אבל: חבישת כיפה, אמירת תפילות פעמים מספר ביום, תוך סילוק הנשים (גם האבלות!) מן החדר, כמנהג האורתודוקסים, ושאר טכסים ופולחנים שהאבל לא נדרש להם ולא האמין בהם בעבר, ואילו עתה נוח לו אתם, שכן, טכסים אלו פוטרים אותו מן הצורך ליזום ולפעול במצבים כאלה בעצמו. רבים מקורבנותיהן של "כתות התשובה" נפלו ברשתן במצבים שכאלה.

3. הפצת חומר תעמולה - בכתובים, בקלטות או בעל פה. יצירת קשרי-שיחה עם עוברי אורח מקריים, הזמנה למפגשים (ראה ההזמנה ל"שיחות אתגר" לעיל) או לאירוחים בלתי מחייבים בחיק "משפחות לדוגמא" הרואות באירוח שליחות וקיום "מצווה". כל אלה תוך הבטחה לחוויה רוחנית עילאית, או לתשובה אחת סופית לכל שאלות החיים ובעיותיהם. גם תרבות הפצת החומר הכתוב, קסטות מוקלטות, סרטי-תעמולה למיניהם, חלוקת "קמיעות" הנושאות דמות פניהם של באבות ומשיחי שקר, ברכות של רבנים ואדמו'רים ושימוש בדמויות מוכרות וידועות שכבר נלכדו ברשת, כמו אמנים מפורסמים, טייסים או בדרנים פופולאריים - הם מאמצעי המשיכה המיטיבים לפעול בעיקר על בני נוער וצעירים מעריצי האלילים.
עצם פעולת שכנועו של הזולת יש בה כדי לחזק את החבר באמונתו הוא. מעשה המיסיון מיועד, אפוא, גם להרחבת השורות, אך גם לביצור אמונתם של החברים שכבר הצטרפו לכת.

סיכום

המאפיינים שנמנו במאמר זה כמאפייני הכתות המיסטיות חלים, כאמור, גם על "כתות התשובה", ומשום האצטלה היהודית שהן עוטות על עצמן אין החברה היהודית בישראל חשה בסכנותיהן, ובמרבית המקרים אינה יודעת להיזהר מפניהן. רבים בציבור החילוני והמשכיל נוהגים בזלזול ובביטול למטיפים, ומתייחסים אליהם כאל "פרימיטיביים". ההתנגדות לפעילות המיסיונרית של "כתות התשובה" עדיין נתפסת אצל חוגים רחבים בחברה הישראלית כהתנגדות ל"יהדות" או כמאבק ב"דת", כביכול, ואיננה זוכה עדיין להד המתאים ולאהדה לה זוכה תנועת ההתנגדות לשאר הכתות המיסטיות הפועלות בישראל. מה שמאזן את התמונה ומאפשר לראותה באור אופטימי היא העובדה, שמספרם של היוצאים מן המחנה החרדי רב, כנראה, ממספרם של המסתפחים אליו באמצעות הכתות, וכך קרה, שעל אף התעמולה והפרסום, מאמצי השכנוע וההשקעות הכספיות הרבות - המחנה החרדי לא הגביר את מספר אנשיו יחסית לאוכלוסייה, והישגו העיקרי הוא בכך, שמספרו לא התמעט. אין ספק, שהילודה המוגברת בקרב האוכלוסייה החרדית אף היא סייעה בכך שדחתה את התמעטותה למועד מאוחר יותר. מהפך השלטון בישראל הוא הסיכוי החשוב ביותר לקיצוץ משאביה הכלכליים של "כת התשובה", ועמו - לקיצוץ בנזקים לפרט ולחברה שהיא ממיטה על האוכלוסייה היהודית בישראל. דברים אלה נכונים הן לכתות התשובה לגווניהן, הן לארגונים הדתיים-אורתודוקסיים התומכים בהן.

הכת של רצון הגואל, בה פתחנו מאמר זה, אינה יכולה להימנות עם הכתות המיסטיות של החזרה בתשובה, אבל כמה מן הסממנים הטקסיים שנחשפו בה (לבוש "צנוע" באופן מופרז של הנשים, נאמנות ללא סייג וללא גבול למנהיג הכת רצון הגואל, חיי הקומונה והשיתוף של הקהילה, המרחיקה את חבריה ממשפחותיהם ומחבריהם, הדבורים הסתומים על מוות בעקבות "התנכלות הממסד" לראש הכת, ועוד) מחייבים את החברה לתת דעתה על הסכנות הטמונות בקיומה לחבריה ולמשפחותיהם, ובעיקר לילדיהם הקטנים, שכלפיהם חייבת החברה לקחת אחריות לשלומם ולגורלם, ולדאוג לחקיקה נאותה שתסייע בהצלתם.


מאי 2009



חברים ב- עוצב על ידי