תופעת ה"סמינר להחזרה בתשובה"

מאת שלומי טל

במאמר זה אעמוד על כמה מהסוגיות שמעלה תופעת הסמינר. במונח "סמינר" כוונתי למוסד ההחזרה בתשובה (באנגלית outreach seminar). המאמר דן בסוגיות הבאות:

• מקור תופעת הסמינר
• ההצלחה השווה של הסמינר בכל הדתות
• הבעייתיות של הוכחות הסמינרים והשלכות של בעייתיות זו לגבי האמונה בכלל

הסמינר כתופעת יבוא

יצא לי להשתתף בסמינר יהדות אחד ולשמוע הקלטות מסמינרים אחרים. הסמינרים, על אף פרטיהם המגוונים, מפגינים אחידות לגבי הנושאים המוצגים בהם. הנושאים העיקריים של הסמינר הם אלה:

• הוכחות מדעיות לאמיתות התורה (בריאתנות - הפרכת האבולוציה)
• הוכחות היסטוריות לאמיתות התורה (התאמתות הנבואות, ארכיאולוגיה וכו')
• הצגת הרלבנטיות של החיים הדתיים לימינו אלה
• הלהבת הקהל ("אתם בשליחות עולמית, אתם נבחרת האנושות!")
• יצירת לחץ לקיים חיים דתיים (הרכבת האחרונה להינצל בה מהגיהנום)

ודברים כמותם שהופכים את המבקר בסמינר לקנאי נלהב המרגיש שהוא בוחר בצעד הנכון היחיד כשהוא עובר לחיים דתיים.

מאפיינים אלה, לא זו בלבד שהם חלק בלתי נפרד מתופעת הסמינר ליהדות, אלא הם נראים בבירור בתופעת הסמינר הכלל-דתית. סמינר לנצרות בארצות-הברית או סמינר לאיסלאם בטורקיה נראה אותו הדבר בתמונתו הכללית: אותן "הפרכות" של מדע הסותר את הכתובים, אותה הלהבת הקהל, וכדומה.

הסיבה לדמיון זה הוא המוצא המשותף של הסמינרים הדתיים: כנסי ההתעוררות (revivals) הנוצריים בארצות-הברית החל משנות ה-60 של המאה הקודמת. המטיפים דאז שילבו כינוס מרוכז עם לחץ חברתי והרצאות פסוודו-מדעיות כדי להפוך אנשים לנוצרים מאמינים.

מביך מאוד, בייחוד כלפי אלה שטוענים שהם משמרי היהדות האמיתית, עד כמה הסמינר ליהדות נגוע במושגים נוצריים. למשל, מטיפים כמו אמנון יצחק מאיימים על החוטאים באש גיהנום נצחית. אבל ביהדות מדובר על "פושעי ישראל שנידונים למשך 12 חודשים", או לכל היותר על היעלמם המוחלט של אלה שאינם חוזרים בתשובה. לא מדובר על עינויי נצח נצחים באש הגיהנום; זהו רעיון נוצרי, היישר מתוך הברית החדשה. גם ההימור של פסקאל והדגש על בריאה בששת ימי בראשית הם תוצרי-יבוא של הסמינרים לנצרות.

על-כן כל החושב להכיר את היהדות באמצעות אחד מהסמינרים הללו, מוטב לו במקום זאת שישב בבית ויפתח דף גמרא. בסמינר הוא ימצא רק נצרות בלבוש יהודי.

היעילות של הסמינרים כתופעה כלל-דתית

הרבה פעמים מתגאים הרבנים בכך שהסמינרים מצליחים להעביר אנשים רבים אל אורח החיים החרדי. יש בכך מן האמת, אך לא כל האמת: הסמינר בכלל, כתופעה כלל-דתית, מצליח להעביר אנשים רבים אל אורח החיים הדתי-פונדמנטליסטי. הסמינר תפקידו לספק תרכיז של "הוכחות" לאמיתות של דת כלשהי, תהא אשר תהא, וכאן הצלחתו. אדם הנכנס לסמינר ליהדות סופו לצאת יהודי חרדי; אם ייכנס לסמינר לנצרות אחרי-כן אז יהיה לפונדמנטליסט נוצרי; ואם לאחר מכן ישהה בסמינר לאיסלאם, יהפוך לקנאי איסלאמי.

אם כן, הסמינר מסוגל "להוכיח" כל דת באשר היא, מכיוון שהוא פועל בשיטה שיווקית בדוקה ומנוסה של פסוודו-מדע, החנפה לאגו, ולחץ חברתי במשולב. אם שופטים לפי הסמינרים, אז יש להסיק שהיהדות, הנצרות והאסלאם כולן אמת. מכיוון שיש סתירות ביניהן, אין זה אפשרי, ולא נותר אלא לשאול את אלוהים מהי דתו האמיתית.

הבעייתיות של הוכחות תיאורטיות

וזו, רבותיי, בדיוק הבעיה בסמינרים: הם מספקים "הוכחות" - הוכחות תיאורטיות, על הנייר. מי שמסתכל בזכוכית מגדלת על כתבי הקודש של הדתות יכול לגלות שהם בעצם מעין סמינרים בזעיר-אנפין: מכילים השקפת עולם על המדע ועל ההיסטוריה, מעניקים לקוראיהם תחושת ייעוד, ומפעילים לחץ אדיר ללכת לפיהם. אבל כמו הסמינרים, יש בהם בסופו של דבר תיאוריה בלבד. מה יש למאמין הדתי ביד? דפי נייר של סיפורים, הבטחות וחרמות. האם אפשר לוודא שהכתוב נכון? האם אפשר לשאול את אלוהים מה אמת ומה שקר?

ואתה, האדם הריבוני החפץ חופש, שאל עצמך מה יש בידיך באמת. אמר לך הרב, עשה כך וכך ותגיע לגן עדן? מנין הוא יודע זאת? אמרו לך הכתובים, עשה כך וכך ולא תצטרך לרופא? אז מה באשר למקרים שכך וכך נעשה והעושה כן הצטרך לרופא? האם להבטחות הללו יש כיסוי? ונמצאת שומר את הריבונות על חייך אצלך ולא מפקיד אותה בידי אחרים.