בבוקר אחד בהיר, זה מה שראו תושבי נווה רותם ליד הבית

3. ראש המועצה מודה בפני נציגי התושבים שקיבל 400,000 ש"ח מהקבלן של שכונת נווה רותם כדי לבנות גן ציבורי, ומתקשה להסביר לאן נעלם הכסף, לאחר ששינה את ייעודו של השטח הירוק היחיד לשטח בניה.

4. 22/9/97 - החרדים, המובאים באוטובוסים מערים אחרות, מתכנסים בשכונה החילונית כדי לקיים עצרת הנחת אבן פינה לקריה החרדית. העצרת מתקיימת על שטח נוסף, בבעלות שיכון עובדים. החרדים מקיימים מגע עם שיכון עובדים לרכוש גם את השטח הזה כדי להקים שכונה חרדית וקניון חרדי. החרדים מקבלים אישור משיכון עובדים לקיים אירוע שיווקי לדירות אך מנצלים את האישור לערוך עצרת הנחת אבן פינה לקריה חרדית.

5. בעצרת, בה השתתפו בכירי ש"ס וראש המועצה, מקיימים החילונים הפגנה, במהלכה פורצים החרדים בכוח לאחד הבתים החילונים ומכים את הדיירים. המשטרה עוצרת מספר חרדים ומיד משחררת אותם.

6. ראש המועצה מודיע לחילונים מעל בימת העצרת : "הנכם נטע זר ואין לכם מה לחפש פה".

7. מנהיג החרדים מודיע מעל בימת העצרת : "ממחר השכונה החילונית תהיה שכונה חרדית ובעוד שנה לא יישאר פה חילוני אחד" .

8. החרדים שוכרים בערמומיות דירות בשכונה החילונית תוך שהם שולחים מתווכים חילונים, ומציבים בהם שלטי חוצות מתסיסים. למשל : "זוהי שכונה חרדית ויש ללכת בלבוש צנוע".

9. במקביל, עושים החרדים ניסיון להקים בית-כנסת בתוך בית פרטי בשכונה. הדבר נכשל רק בהתערבות המשטרה.

10. 2/10/97 - פג התוקף החוקי של 30 יום שבהם מותר למשטרה להשהות את הטיפול בפלישת הקרוונים, אך ללא הועיל: המשטרה אינה עושה דבר והחרדים ממשיכים להשתמש בקרוונים ללימוד ילדים בתנאים מחפירים. המשטרה מעלימה עין מכך שהקרוונים התחברו למים באופן לא חוקי, וכדי להתחבר לחשמל הם פורצים למקלט של הג"א ומתחברים אליו.

11. נתקבלו איומים על החיים והרכוש של מספר תושבים בשכונה, מגורמים חרדים.

12. ילדי החרדים זרקו אבנים על מכוניות בשכונה במהלך ראש-השנה.

13. נפתחה חקירה של המחלקה לחקירות הונאה של המשטרה נגד מהנדס המועצה, במסגרתה נחקר גם ראש המועצה.

14. החרדים עושים ניסיון לפתוח גן ילדים חרדי בתוך השכונה החילונית, ופותחים גם בית כנסת ו"כולל" באחד הבתים הפרטיים במרכז השכונה, תוך שהם מעבירים את ספר התורה והציוד מבית-הכנסת המפואר של הרב בובליל בשכונה אחרת.

15. 31.10.97 - הרב בובליל פורץ בכוח, תוך דחיפת אשה ותינוק, לתוך בית פרטי בשכונה, מנפץ את מערכת-הסטריאו בטענה כי הפסקת המוסיקה בשבת זו מצווה והמשטרה פותחת תיק-פלילי נגדו, תומכיו של בובלייל פורצים בקריאות נאצה כנגד תושבי-השכונה, איומים על בעלי-הבית.

שוטרים המגיעים למקום מגלים אוזלת יד בטיפול בפרשה, למרות שהרב נראה רודף אחרי תושב כשאבן גדולה בידו אין הוא נעצר. גם אחד מאנשי בובליל שבנוכחות שוטר מאיים ברצח על תושבת השכונה אינו נעצר.

16. 1.11.97 - הועבר מסר מאיים על תושבי-השכונה בעזרת מתווך, שכנופיה משכונה סמוכה בדרכה לעשות "בלגן" בשכונה.

בערב אותו יום ארעו מספר התנגשויות אלימות בהן הותקפו עוברי-אורח בשכונה שנחשדו בחילוניות, תושבת השכונה שנעה עם מצלמה ברחוב הותקפה והוכתה ע"י נערים חרדים משולחי רסן.

17. החל מהשבת האמורה החלה נהירה של אלפי אנשים לשכונה לצורך הזדהות, פעמים רבות נתקלו אנשים אלה בגילויי אלימות. הותקף גם כתב עיתון "הגפן" וכן צלם מעיתון "מעריב".

18. 16.11.97 - לאחר התפטרותם של חברי-מועצה נוספים עקב אוזלת ידו של ראש המועצה בטיפול בפרשה, מקבלת המועצה החלטה ברוב גדול לבטל את הקצאת השטח, לפעול בכל דרך ולאלתר לפינוי הקרוונים. ראש-המועצה שנמנה עם המעטים שהצביעו נגד ההחלטה (3 במספר), פועל החל מאותה עת בכל כוחו לטרפד את מימוש ההחלטה.

19. 20.11.97 - בדיון ראשוני בתביעת התושבים כנגד המועצה וכנגד הקמת הקרייה החרדית, מחליט שופט דתי על העברת התיק לדיון בפני שופט אחר שעפ"י קביעתו הינו מומחה לעניינים שכאלה, בנוסף מחליט הוא כי אין תושבי נווה-רותם צד במחדל המתפתח אל מול בתיהם ועצם טענתם כנגד מחדל זה תעלה להם 3000 ש"ח.

20. 23.11.97 - לאחר שבת נוספת בה הותקפו תושבי השכונה, הן מילולית והן פיזית ע"י מתפרעים חרדים, התברר לחברי וועד השכונה כי יד נעלמה חתכה בסכין את צמיגי מכוניותיהם.

במהלך היום הופעלו רמקולים רבי עוצמה מתוך בתים ריקים בשכונה אותם שכר בובליל, מהם הושמעו ברצף דרשות החזרה בתשובה.

בערבו של אותו יום התערבה המשטרה ונתנה מכתבי אזהרה לגורמים החרדים בשכונה למען מניעת הישנות התופעה.

21. 29.11.97 - במהלך הופעה של להקת מתופפים ברזילאית, הותקפו תושבי השכונה וחברי הלהקה ע"י חרדים במכות אגרוף, זריקת בקבוקים ואבנים.

נפצעו מספר תושבים ונזקקו לטיפול רפואי, למרות שכל ההתרחשות תועדה בסרט לא עצרה המשטרה איש גם במהלך הארוע וגם לא לאחריו.

22. 7.12.97 - שוב מנוקבים צמיגי מכוניותיהם של 5 תושבים חילוניים, אלא שהפעם, בזכות עירנות השכנים, שמבחינים באדם החותך צמיגים בעזרת סכין ומבריחים אותו, נמנע נזק למכוניות נוספות. נעצר החשוד שמודה מיד במעשה, וע"פ העיתונות הודה גם בקשריו לבובליל.

23. במהלך חודש דצמבר מגיע שר-הפנים לשכונה, כנציג שבא לפשר, בדיווחים לאחר מכן בעיתונות, וממקורות בקרב אנשי הרב בובליל, מדובר בהצעת פשרה שתואמה איתם. משיחה עם שר הפנים עולה, כי לא משנה אם הפלישה היא חוקית או לאו, ואם המועצה תקצה קרקע או לא, "ישנם גורמים" שיכולים להפוך את ההקצאה לחוקית, ולכן ייטב לנו אם נקבל את הצעת הפשרה שלו הכוללת: השארת הקרוונים במקומם, הקצאת השטח לפולשים אליו, נטיעת עצים גדולים בין השכונה לקרוונים והצעה להפסקת ההליכים המשפטים ע"י השכונה. ברור כי לאור אבסורדיות ההצעה, שהיא נידחית.

לאחר בקשה כי יורה על פינוי ביה"כ בתוך בית המגורים בשכונה, אמר שר-הפנים כי אין לנו מה להתעסק עם כך, וכי אפשר בצעד פשוט של שינוי יעוד זמני להפוך את הבית לבית-כנסת בוועדה המקומית.

24. המשך ההליך המשפטי, קבלת מועד להגשת סיכומי התביעה וההגנה לשופט ד"ר דן בין בביהמ"ש המחוזי בחיפה, והגשתם.

25. 30.12.97 - אלמונים מציתים את הקרוואנים של בובליל בעזרת בקבוקי תבערה. עקב כך תוקף המון זועם של חרדים ומסורתיים את תושבי נווה-רותם החילוניים שניקרו למקום. החרדים מנסים לבצע "לינץ" , מכים את החילונים ומנסים לפרוץ לבתיהם.

26. 26.1.98 - קבלת החלטה ע"י השופט דן ביין, עיקרה: פינוי הקרוונים תוך 90 יום לשטח חלופי, הכרה בזכות התביעה של תושבי השכונה, ונתינת תוקף חוקי להחלטת המועצה לגבי ביטול הקצאת השטח. לאחר חלוף מועד הערעור, הגישה עמותת אבן-החיים בקשה לקבלת הארכת זמן לצורך הגשת ערעור. מועצת פרדס-חנה קיבלה החלטה בחודש 2.98 שלא להגיש ערעור, אך למרות זאת הגיש ראש-המועצה בקשה להארכת זמן לצורך הגשת ערעור. עו"ד השכונה הגישה התנגדות לבקשה.

27. 25.1.98 - הוצאת צו לסגירת ביה"ס של מוסדות אבן-החיים ע"י משרד החינוך. למרות הצו ובניגוד לו, ממשיך ביה"ס לפעול באופן לא חוקי.

28. 3.98 - הגשת תביעה נגד רפאל בובליל, לפינוי הבית ברחוב חוגלה שהפך לבית-כנסת. השופט מוציא צו פינוי לבית הכנסת.

29. החרדים מתעלמים מהצו, מסרבים לפנות, ובעל הבית שהשכיר להם נכנע וממתין לתאריך תום חוזה ההשכרה.

30. 26.4.98 - תם אולטימטום פינוי הקרוואנים שנקבע ע"י השופט ביין. החרדים מערערים לעליון, ולמרות שבית המשפט העליון מאשרר את צו הפינוי, הקרוואנים לא מפונים.

31. ש"ס מודיעה לבובליל שהיא מסירה את תמיכתה בו, ומאלצת אותו להסיר את כל השלטים בשכונת נווה-רותם.

32. מוצא בשנית צו סגירה לביה"ס "אבן החיים" ע"י משרד החינוך, אך הוא לא נסגר.

33. 14.7.98 - לאחר סחבת ארוכה של ההוצאה לפועל, נקבע לבסוף תאריך הפינוי בכוח. ההוצאה לפועל מגיעה בלווי המשטרה. בובליל פונה שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ההוצאה לפועל, ונדחה. החרדים מודיעים שיפנו בעצמם, אולם לא מפנים עד 24:00, הזמן שנקבע. בשעה 01:00 הם מנסים להעביר את הקרוואנים לכולל הישן של בובליל בשכונת רמז, אך תושבי רמז חוסמים את הדרך במכוניותיהם. לבסוף מועברים הקרוואנים ע"י ההוצאה לפועל למגרש של המשטרה.

34. עקב תביעת בובליל את המועצה המקומית, מורה השופט ביין למועצה למצוא ל"אבן החיים" שטח חלופי.

עדכונים נוספים - מאת עורכי האתר

35. דצמבר 1998: סוף הסיפור

המאבק בנווה רותם הסתיים. קבוצת החרדים שניסתה להקים מרכז חרדי בצמוד לשכונה החילונית, פונתה מהמקום.מועצת פרדס-חנה קיבלה החלטה לא להקצות עוד לעולם קרקע לבובליל עבור בית הספר שרצה להקים. לנו אין ספק שאילולא המאבק העיקש שניהלו תושבי השכונה, המצב היום היה שונה לגמרי.

לאתר בג"צ  מספר התיק ע"א 2659/98

ראו גם: נווה-רותם: "מחיר החופש הוא עירנות מתמדת"