ארבעה כללים בסיסיים לשיחה
עם אדם דתי (ובכלל)

אוהד ישראלי - אתר חופש

יכול להיות שניהלת כבר ויכוחים עם אנשים דתיים בנושאים שקשורים לדת ואמונה, ונוכחת בחוסר התועלת שבכך. גם אם היית מצוי מספיק בנימוקים התומכים בצד שלך, ולא התבלבלת מטיעונים מפוקפקים בזכות קיום האלוהים או בנוגע לזהות היהודית שלך, סביר שלא אתה ולא האדם הדתי שיניתם משהו מדעותיכם. בזבזתם זמן לשניכם. מתסכל, לא?

למה זה קורה? פשוט מאוד. אתם לא מדברים באותה השפה. נכון, העברית היא אותה עברית, אבל הדיבור הוא רק הכיסוי החיצוני של צורת המחשבה ומנגנון הסקת המסקנות. אם לא מתקיימים מספר כללים בסיסיים, אז הויכוח יהיה עקר ומתסכל.

עצור! - לפני שאתה נשאב לדיון על קיום האלוהים או על הצורך בהנחת תפילין, ברר תחילה האם יש לך פרטנר לקיום שיחה אינטליגנטית. אם השותף שלך לא מסכים עם ארבעת הכללים המפורטים להלן - חסוך זמן לעצמך והגד: "אני מצטער, אבל בתנאים כאלה אין טעם שנקיים דיון, כי לא נפיק ממנו כלום." - אם השותף שלך מסכים להם - והוא דתי - היה דרוך וערני לשים לב מתי הוא ידרוס אחד מהם. בדרך כלל זה יקרה מהר מאוד. ברגע זה עצור אותו - והעמד אותו על טעותו. אל תסכים להמשיך בדיון לפני שתלבנו את עניין ה"מעידה" הזאת.

1. כללי הלוגיקה אם שני הצדדים מסכימים על טענות מסוימות ("עובדות"), אזי שניהם מחויבים להסכים לכל תוצאה הנובעת מהם לפי כללי הלוגיקה. למשל: אם שני הצדדים מסכימים על הטענה "יש ארנבים שיודעים לדבר" ועל הטענה "כל מי שיודע לדבר הוא אינטליגנטי" - אז שניהם מחויבים להסכים לטענה "יש ארנבים אינטליגנטים". אחרת שוברים את הכללים ולא משחקים. אם לדעת אחד הצדדים המסקנה שגויה, עליו לחפש את הטעות בטענות המקוריות בלבד. 2. יש להסתמך רק על טענות שמוסכמות על שני הצדדים. מסתמנת בעיה: הדתי מניח כ"עובדה", מבחינתו, את קיומו של אלוהים, בעוד החילוני לא. ישנם שלושה פתרונות אפשריים: שני הצדדים יניחו, לצורך הדיון בלבד, שיש אלוהים. אף אחד מהצדדים לא יניח מראש שיש אלוהים, גם הפעם - לצורך הדיון בלבד. רק הדתי יניח שיש אלוהים. כך הדתי יוכל להסיק מסקנות אשר מתבססות על טענה זו, שאינה מוסכמת על החילוני, ולכן הן יהיו חסרות משמעות לדיון המשותף. סוג דיונים זה הוא הרווח בציבור - מה שמסביר למה מדברים כל כך הרבה בלי להגיע לשום מקום. 3. יש להשתמש רק במונחים שמשמעותם מובנת וזהה אצל שני הצדדים. צפוי שתשתמשו בשיחה במונחים כגון "יהדות", "אמונה", "אלוהים" וכד'. האם ברורות לשניכם המשמעויות שלהם? לא בטוח. נסה להגדיר אותם לעצמך, ותיווכח. וגם אם כן - האם שניכם מבינים אותם בצורה זהה? כמעט ודאי שלא. זהו מתכון בטוח ל"דו שיח של חרשים". למשל: אלוהים יכול להיות "כוחות הטבע בלבד" אך גם "ישות בעלת רצון ומודעות, היודעת הכול וביכולתה לפעול ללא מגבלות". ולגבי היהדות - שניכם תסכימו שהיא תרבות ומורשת, אך לא בהכרח דת! (הצג את עצמך, יהודי חילוני, כדוגמה...) אפשר להסכים על כך, שיש תרבות ומורשת יהודיים, ושיש דת יהודית-אורתודוקסית, דת יהודית-רפורמית וכד'. 4. לא מתחמקים. גם אם הדיון נעשה לא נוח לאחד הצדדים, לא מחליפים נושא אלא בהסכמה הדדית. ובאותו עניין: כל נושא הוא לגיטימי לדיון, ואין להתחמק מלדון בנושא שאחד הצדדים הציע (אפשר להחליף נושאים לסירוגין).

טיפים:

• שים לב ששותפך לא "קובע עובדות בשטח", על ידי התבטאויות נחרצות בנושאים שאינם סגורים (הפרה של כלל מספר 2). למשל: "עובדה שהתורה שמרה על עם ישראל 2,000 שנה." - הדבר היחיד שאפשר להסכים עליו זה שעם ישראל שמר על התורה 2,000 שנה... מכיוון שעמים רבים, שלא שמרו על התורה, לא סבלו רדיפות ופרעות ואסון כמו השואה, קשה להתרשם מהטיעון שהוזכר לעיל.
• הוכחות מוחלטות יש רק במתמטיקה, וזהו. כל השאר, כולל מאמרים מדעיים, הם עדויות - או תימוכין ברמת וודאות כזו או אחרת.
• תוכל לסיים את הדיון ב"נוק-אאוט" אם תמצא סתירות בדבריו של שותפך. למשל: "כל מה שקורה בעולם זה מרצונו של אלוהים" יחד עם "בשואה אלוהים לא השגיח על עם ישראל".