בעיידר ובחיידר
והמהפכה לחופש

מכתב מרגש וייחודי זה התקבל באתר מאדם שנולד למשפחה חרדית דתית, ומרד בעולם הדת לטובת החיים בחופש האישי, התרבותי והרוחני - מרד הקרוי "יציאה בשאלה", או לטעמנו - "יציאה לתבונה", ולדעתו של הכותב - ה"מורד לחירות" (כך מבקש הוא לכנותו). מכתב אישי-אינטימי זה, החושף את רזי תחושותיו של המורד - להגדרתו האישית-רגשית "מהגטו החרדי", מצטרף לרשימה ארוכה של סיפורים אישיים, שפתוחים בפני כל גולש באתר חופש.

זה לא סתם "לצאת או לחזור" מאיזה מקום או איזה סופרמרקט זהו מרד שיש לו מחיר כבד

תמצית קורות חיי

נולדתי לפני כ-30 שנים בגטו לוד למשפחה ממוצא אירופאי, שזה היה ועדיין חשוב בגטו, ולכן אני מציין זאת כאן. בגיל 3 בערך, הגעתי כחלק מהע[יי]דר לחיידר, שם הייתי. אני כותב "הייתי" כי לא למדתי שם דבר, פשוט סתם הייתי, מעין עוד נוכחות בלתי נסבלת במשך כשלוש שנים. לאחר מכן שבע שנים בבי"ס, ועוד כשנה וחצי בישיבה, שגם שם כמובן הייתה בלתי נסבלת ואז החלטתי שאין לי שום רצון, קשר או עניין באותו גטו ובכל מה שבו, עם זה שמחליטים עבורי מה לראות, מה לשמוע, מה להריח ומה לאכול ולשתות ומתי לאכול ולשתות מה לעשות, מהו טוב ומהו רע, וכן הלאה.

כל ניסיונותי להגיע למסגרת בה אוכל ללמוד לימודים כלליים ומקצוע לא התאפשרו בגלל הפערים בהשכלה ובגילי המאוחר יחסית, לא מצאתי מסגרת מתאימה וזאת לאחר שהתגלגלתי ברחובות ובכל מיני מוסדות לא מתאימים. משום מה לא נמצא ל"מורדי הגטו" עד היום מסגרות מתאימות, ומה שיש אלו הם רק מסגרות של עבריינים ונרקומנים, שייתכן ומתאימים לעבריינים ונרקומנים, אך לא לאלה שפשוט בחרו באורח חיים אחר שאיננו דת, וחייהם אינם סובבים סביב חיי פולחן ודת.

במאמץ אדיר ובעבודה קשה שכרתי דירה, שבה לראשונה הייתה לי פינה קטנה משלי, שמעולם לא הייתה קודם לכן... בגטו, בכל חדר יש - אם לא מיטה אחת לכל אחד אז כמה במיטה אחת, כמה כבשי ע[יי]דר... כלשונם.

מכיוון שאין לי מקצוע ולא התאפשר לי ללמוד, מרבית עיסוקיי עד היום היו בתחום השיווק.

כיום אני לומד מדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה. בין היתר גם בגלל חוסר בתעודות ההשכלה לא התאפשר ללמוד אלא באוניברסיטה הפתוחה. את כל מגוון ההשכלה שיש לי בפועל, שהיא יחסית גבוהה מהיכרותי עם החברה הישראלית, השגתי באופן עצמאי בלימודים באמצעות ספרים, או אינטרנט וכדומה, דבר המוכיח שמה שחשוב הוא לא הנייר אלא התוכן הרשום בו, או המסר שהוא מבטא, כמו שמילותיה של כתבה הן חשובות יותר מכותרתה.

משום מה קוראים לאלו שנולדו חרדים, וכיום אינם עוד כאלה מכנים בכינויים כמו "חוזרים בשאלה" או "יוצאים בשאלה". אני אינני רואה זאת כך. זהו בסך הכל מהלך הנוגד את ה"חזרה בתשובה", שגם הוא כינוי שגוי, משום שזו התחרדות ותו לא.

הכינוי הזה אינו תואם ואינו מבוסס על מה שקורה בפועל, מכיוון שזו מהפכה או תהליך של המהפכה, ולכן אני חושב שמה שיכול להתאים יותר אילו הכינויים הבאים - לא "חוזר בשאלה" אלא "גוזר גאולה" או "כופר לגאולה" - מהגטו הכולא, או "מורד בשאולה"... לא "יוצא בשאלה" אלא "מוצא גאולה", "מוצא חירות" או "חוצה חומה", או " חוצה דופן", שזה לחצות קיר או צד [תרתי משמע], או "מגלה עולם" או "מוא"ש" = מוצא אמת שלי/שבי, מ"ג =מורד/ת גטו. אינני חוזר בשאלה, ולא כמו חוזר בתשובה שהוא בסך הכל לגטו בורח, אלא אני מו"ח [מוצא חיים], חושב מחפש מוצא, לא מתוכנת לא רובוט לא בובה על חוטים לא עוד מריונטה בגטו, "מוצא את האמת", "רוצה לחיות באמת" כפי שאני רואה אותה, ולא "להיות בובה של הבבא" או "להיות כמת" שאין לו מה לעשות כי אין בו חיים, להסיר את המכסים ולחצות את חומות הגטו עם כל מה שיש שם ועם כל מה שמייצג הגטו הזה, וגטו בכלל...

כי זה לא סתם "לצאת או לחזור" מאיזה מקום, או איזה סופרמרקט. זהו מרד שיש לו מחיר כבד.

אם נער רגיל מחפש ימי נערות, עם כל המשתמע מכך - אני בנערותי מרדתי. לא עוד "מרד נעורים", אלא של מהפכה, יציאה מחשיכה לאור. מרדתי בדת ובחרתי בדעת, מצאתי את עצמי ברחוב, ללא מחסה, לבד בעולם, ללא מקצוע, ללא השכלה, תלוש, תלוש כמו עלה בשיח, הנידף בסערת רוח. מה שלרבים זה מובן מאליו לי זה היה כמו לעבור בתהום בכדי לממש חלום; מה שלכל ברור - אני רציתי בירור, תועה אך עם תקווה גדולה לגאולה, באבדון אבדתי לאשר האמנתי ובאשר חפצתי, לחופש, לחוכמה וליושר, לחופש בלבבי, לחוכמה שבראשי, ולחיות ביושר עם נפשי.

מרדתי בדת ובחרתי בדעת

יש המכנים עצמם הורים מכיוון שיש להם ילדים. איך? למה? האם אלו שזרקו אותך לרחוב במקום לדאוג לך לטוב, הם הורים? כביכול הם אינם זרים, אלא "הוזרים" או "זורים" כפי שאני מכנה את אלו, כלומר האמורים להיות הורים אך נוהגים ממש כמו זרים ואכזרים, ומשליכים את ילדיהם לתהום הרחוב בגלל איזה שהם פולחנים.

מהפכה זו היא לא ללכת או לצאת ממקום למקום, ממוסד למוסד, מרחוב לרחוב, אלא הרבה יותר מכך! במקום להיות אחד מ-"חסידי תמונה" פולחן ודת בחרתי ועודני בוחר לחיות חיי תבונה, חוכמה ודעת - ולדעת מדוע אני חי, ומדוע עושה את מה שעושה, בהתאם למראה עיניי, משמע אוזניי ושיקול דעתי-שלי, אני בעצמי, ולא משום שאיזה אדון ומשיחי שקר, ששמו אותו למשיח עליהם, או שהם שמו עצמם למשיחים... פעם שמעתי מישהו חרדי שסיפר שהיו מבקרים אותם לתכופות העכברים, ומאז ששמו על הקיר תמונה של אחד מאדוני הגטו, לא נכנסו אליהם עכברים עוד.

אם, למשל, נשים תמונה של אחד מאדוני הגטו בעיירה שדרות (מה שלדעתי כבר קיים שם), כלום לא יירו יותר קסאמים?

משפלת התהום ועד להגשמת החלום מרדתי בדת ובחרתי בדעת, גם אם המחיר הוא דרך שיברון, חומות תהום מסיר ולא אתהלך בעיוורון. משפלת התהום ועד להשלמת החלום ברצותי לחיות חופשי, וביושר להיות עם נפשי. תלוש כעלה בשיח הנידף בסערת רוח בדד בלא נודע מתהלך באפלה בבדידות אובדן ואבדון ללא צידה בסער וטלטלה אך להר חזון נשואות עיניי לראות ייעודיי משפלת התהום ועד למעלת החלום

לזה יש מחיר של עצמאות, של חיפוש מהי התכלית המתאימה לי, כאשר לא הכל ברור ומובן מאליו כביכול. וכמובן - כאב, בדידות, אובדן, טלטלה, להתהלך באפלה בלא נודע.

פעמים רבות לא ידעתי איך אחיה - לא ימים או לילות, אלא איך אשרוד רגע...

אני חושב, שמי שמצליח לשרוד את המהפכה הזו הופך מתלוש לשרוש [מושרש], כעלה עם חוזק של שורש, כעלה ללא שורש המחיה את עצמו מחיות פנימית, בלתי מוסברת, משהו שאי אפשר להסביר או להגדיר או להמחיש אך אפשר להרגיש.

כנראה שבכל מהפכן קיים זיק, גם אם הוא חלקיק, או קל כשביב, כל כמו עלה יש לו יכולת להתפתח כמו מתוך שורש, שגם אם הוא מתגלגל על פני האדמה או נידף בסערת רוח, יש לו כוח, כמו שורש להצמיח עץ עבות וחסון. משפלת התהום ועד להגשמת חלום.

מרדתי בדת ובחרתי בדעת, גם אם המחיר הוא דרך שברון, חומות תהום מסיר ולא אתהלך בעיוורון. רציתי לחיות חופשי, וביושר להיות עם נפשי

התהליך שעברתי אינו "חוזר בשאלה" אלא "גוזר גאולה" או "כופר לגאולה" - מהגטו הכולא, או "מורד בשאלה"... לא "יוצא בשאלה" אלא "מוצא גאולה", "מוצא חירות" או "חוצה חומה", או "חוצה דופן", שזה לחצות קיר או צד [תרתי משמע], או "מגלה עולם" או "מוא"ש" מוצא אמת שלי/שבי, "מוצא את האמת", "רוצה לחיות באמת" כפי שאני רואה אותה, ולא "להיות בובה של הבבא" או "להיות כמת" שאין לו מה לעשות כי אין בו חיים, להסיר את המכסים ולחצות את חומות הגטו עם כל מה שיש שם ועם כל מה שמייצג הגטו הזה, וגטו בכלל... כי זה לא סתם "לצאת או לחזור" מאיזה מקום, או איזה סופרמרקט. זהו מרד שיש לו מחיר כבד.

המורד לחירות