אני ממליץ לכל המתלבטים, גם לאלו שעדיין אינם מתלבטים: עזבו את הבלי הדת שהתאימו בקושי לימי הביניים, והתחילו לחיות כבני אדם נאורים ונורמאלים, כפי שנכון לחיות במאה העשרים ואחת

שמי נחשון. כיום אני בן 26, נשוי ואב, אדם חופשי מכל אמונה דתית. בעבר הייתי בעמדה מאד מכובדת בציבור החרדי, ובשנות התלמוד תורה והישיבה יצא לי, בכל הענווה, שם של עילוי ומתמיד רציני.

בגיל 20 נלקחתי כחתן על ידי ראש הישיבה שלי - אישיות מאד מפורסמת ולא אחשוף את שמו. מבחינת המעמד, השם והכבוד לא חסר לי מאומה, אולם כבר מבחרותי פיתחתי אלרגיה לכל החנופה וההילה הסובבים את ראשי הישיבות. בפרט לאחר שקרוב משפחתי נכווה קשה על ידי ראש ישיבה מסוים, שפחד מכישרונותיו [שהרי כידוע בחברה החרדית אין אוהבים את הכישרוניים מדי, המבינים את השיעור כבר בתחילתו] ו"העיף" אותו מהישיבה בתירוץ מפוקפק למדיי, ולא עזרו דמעות הוריו. לכן מיד לאחר חתונתי דאגתי לשמור מרחק ממשפחת חמי. חמי, שרצה שאהיה "כמו כולם", גם קנה לי דירה בפרויקט יוקרתי, אבל אני מכרתי אותה ועברתי לעיר אחרת. כבר אז הייתה בי ביקורת על הממסד החרדי.

תקופת קצרה לאחר חתונתי נתקלתי בפשע שקומם אותי: רב מסוים שפעל נגד הורי ברוע וברשעות לב, והחברה החרדית שיתפה איתו פעולה. אז התחלתי לתהות לעצמי לגבי המוסר החרדי, שהרי בכל ספר מוסר מודגש עד כמה 'אשרינו מה טוב חלקנו' שהמוסר האלוהי האבסולוטי הוא המנחה אותנו, ואילו כל אלה שאינם חיים לפי אותו מוסר הם מסכנים, שהרי בכל פעם המוסר שלהם משתנה. אגב - מעולם לא האמנתי בקשקוש זה, מכיוון שנתקלתי בכל כך הרבה ניוון ושחיתות במערכת הציבורית והפרטית החרדית. הפעם נוכחתי לראשונה בעובדה המצערת והמזעזעת, שרב "דגול' מתנהג ברשעות וברוע לב. כשגייסתי עם הורי אנשי מקצוע חילוניים לעזרתם, הם עזרו בכל כך הרבה נעימות ושמחה, שמאותו רגע החלטתי לבדוק את היסודות עליהם חונכתי, ושזה עתה התבדו והתפוררו.

נכנסתי לאינטרנט לאתר 'דעת אמת', כשבשלב ראשון הייתה לי רתיעה לקרוא בו השגות על דברי חז"ל. אבל לאחר שהבנתי שדברים הכתובים בו מבוססים על ספרות התורנית, התחלתי לפקפק גם אני, ולהסתכל על כל דבר בביקורת גלויה. בייחוד כשחלק מהשאלות שעלו באותו אתר היו קשות גם לי. למשל - בתחום האסטרונומיה. כבר לפני עשר שנים בזבזתי 'בין הזמנים' שלם כדי להבין את האסטרונומיה בנוסח חז"ל והעליתי חרס בידי.

בעקבות 'דעת אמת' התחלתי לקרוא ספרים, בייחוד על מדע, וראיתי לתדהמתי שעולם שלם של מדע הוסתר ממני. בשלב זה כבר הפסקתי לשמור שבת ולהניח תפילין, אבל כלפי חוץ המשכתי לענות לשאלות בלימוד וכו', ולא הרגשתי רמאי מכיוון שהמשכתי ללמוד את התורה כספר החוקים של הדת היהודית ולא כדבר שמחייב אותי.

התחלתי לקרוא ספרים, בייחוד על מדע, וראיתי לתדהמתי שעולם שלם של מדע הוסתר ממני

להודות על האמת - מדי פעם היה עובר בי פחד שאני מפסיד את עולם הבא, אבל ההבנה בטיפשות של קיום המצוות גברה על הפחדים, ולאט לאט התקיים בי מאמר חכמים 'עבר עבירה ושנה בה נעשית עליו כהיתר'.

בשלב זה החלטתי שאשתי חייבת להיות שותפה לדרכי החדשה בחיים. פניתי לאתר 'חופש' וקיבלתי מהצוות שם להביא לה ספרי קריאה מפרי עטו של פרופ' ריצ'רד דוקינס. היה עליי להיות יצירתי ולספר לאשתי כיצד ומניין הגיעו אלי הספרים, אך כבר לאחרי הספר הראשון ("חרדים בע"מ") היא שיתפה עמי פעולה, ואז סיפרתי לה על אתר 'חופש'. אשתי נטלה חופש מעבודתה ליום אחד, וישבנו יחדיו במשך יום שלם ועברנו על החומר הרב הקיים שם. למעשה אתר 'חופש' "עשה לי" את כל העבודה.

סיכמנו בינינו שננסה עוד ניסיון אחרון לשמוע את דברי הדת, ונסעתי לרב נויגרשל. שאלתי אותו הרבה שאלות, ודיברתי איתו לפחות שלש שעות. בסופו של דבר הוא הרים ידיים ואמר לי, שאם אינני מוכן לקבל את העובדה שהבורא הוא בלתי מובן, אין לו מה לדבר איתי. עניתי לו, שלפחות מהיום והלאה לא יוכל איש לומר לי, שביהדות יש תשובות לכל דבר.

מדי פעם היה עובר בי פחד שאני מפסיד את עולם הבא אבל ההבנה בטיפשות של קיום המצוות גברה על הפחדים

לאחר ניסיון אחרון זה חזרתי לאשתי ואמרתי לה: 'זהו, סיימנו עם הדת'. עוד באותו יום הכנסנו הביתה טלוויזיה, ואשתי הסירה את כיסוי הראש שלה, וביתנו הפך להיות בית נאור ונורמאלי לכל דבר.

כעת הגיע השלב הקשה מכל - השיחה עם הוריי. כשסיפרתי להורי על החלטתי, הם אמנם לא הסכימו עימה, אך אמרו לי שביתם יישאר פתוח בפני, ורק ביקשו שכשאגיע אליהם שלא אבייש אותם בפני שכניהם וידידיהם. לתנאי זה הסכמתי מייד, שהרי לא היה ואין לי כל עניין לפגוע בהוריי.

מנגד - חמי התחיל להפציץ אותנו עם כל מיני רבנים ש'אין עליהם, חמש דקות הם מדברים איתך ואתה דתי', ועם כל מיני איומים כלכליים [שמחתי שהייתי פיקח ודאגתי לגבות ממנו את כל החובות שהוא היה חייב לי], ואח"כ החל להשמיץ אותי בפומבי. הזהרתי אותו שיחדל, פן אחשוף את קופת השרצים תלויה לו על גבו, ומי כמוהו יודע עד כמה הקופה מלאה. תגובתו הייתה ניתוק כל הקשרים אתנו - אתי ועם בתו - אשתי.

בסיכום - רעייתי (חדלתי לכנותה אשתי', שכן למילה 'אישה' יש משמעות של קניין של בעלה) ואני חיים היום בהנאה, באושר, בשחרור ובעצמאות. אגב, החילוני המצוי מוצג בציבור החרדי כמי שבוגד באשתו. נוכחתי על עצמי שקל לי היום לשמור לה אמונים יותר מבעבר, שהרי אם אישה מתלבשת כמו בימי אנטיגנוס השלישי, ובמשך מחצית החודש אסור להראות לה שום סימן חיבה - קשה יותר לשמור לה אמונים. כך גם לגבי החינוך החילוני, המתואר שיש בו רק רצח ואלימות, ונוכחתי לראות ולהבין שהדבר שגוי לחלוטין. כשילדינו חוזרים הביתה מאושרים, בלי איסורים הצונחים עליהם חדשים לבקרים, ובלי הצורך המחוייב להחניף ל'בן של..' אני מודה לאלוהים שאינו קיים על שבחרתי בדרך חיים זו.

אני ממליץ לכל המתלבטים, גם לאלו שעדיין אינם מתלבטים: עזבו את הבלי הדת שהתאימו בקושי לימי הביניים, והתחילו לחיות כבני אדם נאורים ונורמאלים, כפי שנכון לחיות במאה העשרים ואחת.

בשם אשתי וילדיי ובשמי אני מודה לצוות 'חופש' על פעילותו הרבה והמבורכת, שעזרו לי למצוא את עצמי ואת דרכי בחיים.

למעשה אתר 'חופש' "עשה לי" את כל העבודה