סיפורה האישי של חוזרת בתבונה

"... עם החיבוק הזה אני מחבקת אתכם - צוות חופש ומודה לכם בכל ליבי על כל האינפורמציה החשובה שאתם דואגים להביא לידיעת הציבור..."

נובמבר 2008

שלום רב לכם צוות חופש -
משענת לרוחי ומזור לעצביי!

זה כמה חודשים שאני "צוללת" אצלכם באתר, מוסיפה דעת ומתחזקת את הגיוני הבריא. אני בת 40, נשואה באושר ואימא ל-3 בנים. אני ציירת ועוסקת גם בחינוך ואומנות. הייתי אישה מסורתית, כיום אתאיסטית אך לא מצהירה על כך במשפחתי הקרובה. כלומר: הוריי מבוגרים ואבי לוקה בליבו, ועצם הידיעה הזו עלולה לגרם לו התקף לב. אז אני מניחה לדברים כמו שהם. מה גם שמבחינת עבודתי זו עלולה להיות התאבדות כלכלית (כמה מצער).

הסדקים:

גדלתי להורים תימנים בבית דתי עם כל המשתמע מכך. בכיתה ח' גיליתי שאני יודעת לכתוב אותיות סת"ם בצורה שלא הייתה מביישת סופר סת"ם, כל המשפחה הייתה מתלהבת ומתפעלת מכך. יום אחד ביקשתי מאבא שלי לכתוב מזוזה ואז הוא חייך ואמר לי: "יא בינתי הוא אוסור, חכמים אמרו שזה לא עיסוק לאישה". כמו שאמר כך קיבלתי. נו מה? מה ידעתי אז?

במשך השנים עברה משפחתי תלאות וטרגדיות - לא ארחיב על כך, קצרה היריעה... כל כך כעסתי על אלוהים בזמנו, וכל הזמן בחשו מסביבנו "זה משמיים, אלוהים מעמיד אתכם בניסיון". ניסיון עלק!!!

גם בבית הכנסת תמיד היו מחלוקות מהזן המטופש ביותר: למה החזן קרא בצירה במקום בחולם. למה אמר את המזמור עכשיו ולא לפני. שתבינו - אנשים הלכו מבית הכנסת עם כל הכעסים המטומטמים האלה, וכמובן מי שסבל בסופו של דבר היו אנשי הבית (אין תימני אחד שלא מכיר את זה).

לימים נישאתי לאהוב נעוריי כשאנו מנהלים חיי מסורת בלבד- מסורת לייט, או כמו שגיסי אומר בהומור "הם הולכים עפ"י הרב 'נוחלי'" (מה שנכון נכון).

המשבר:

לפני 7 שנים חלתה דודתי האהובה במחלה קשה ולא נמצא לה מרפא. בא רב ידיד המשפחה והציע לקיים תפילת ציבור בביתה ואיסוף תרומה. שמחנו על היוזמה. נקבעו יום ושעה. התפללנו, הרב אסף כסף לתרומה. מספר ימים לאחר מכן הייתה דודתי צריכה לעבור טיפול דחוף במדיקל-סנטר, שעלה סכום כסף לא מבוטל. פנתה אל הרב ושאלה: כמה הצליח כבודו לגייס ואם אפשר להעביר לה את הסכום בהקדם לצורך הטיפול. הרב הסביר לה בדברי חלקלקות שהכסף נתרם לישיבה שלו, שם הם יקיימו תפילה מיוחדת לשלומה ולהצלחת הטיפול. דודתי חשה מבוכה איומה שהרי היא יהודייה מאמינה.

התקשרה אליי ושאלה לעצתי, לא ידעתי את נפשי מרוב זעם, מיד התקשרתי לבעלה, יריתי לעברו את כל החיצים, ואכן הכסף לא איחר מלהגיע (זה היה רק שליש מהסכום הדרוש). כמובן שמאז נוצר נתק עם אותו רב.

ואני שאלתי מה זה צריך להיות? מה הניצול הזה? כך מצווה התורה? האם אלו דברי אלוהים?

ואז קיבלתי תשובות מטומטמות "תראי, לא כולם כאלו, את יודעת, תפילה מצילה ממוות" או "כוונת הרב הייתה חיובית, הרי הוא מכיר את המשפחה, לא יעלה על הדעת שהכסף לצרכיו הפרטיים", או "טוב ששמר את הכסף והחזיר איזה יושר..."

מה אני אגיד לכם - אין גבול...

הגילוי:

מאז המקרה, הדרך אל המחקר ואיסוף החומר הייתה קצרה. ימים שלמים ישבתי בספריה קוראת תנ"ך, רמב"ם, ישעיהו לייבוביץ' - שם כבר הייתי חייבת למצוא תשובות. רציתי לדעת למה נגרם כל העוול הזה הפרטי שלנו, וגם בעולם, איך זה מתיישב עם עניין ההשגחה, הרי אנו אנשים מאמינים - למה אין אות ממנו? אולי אפשר להציל משהו או מישהו... ועוד ועוד...

ואז פגשתי ספר: "ההיסטוריה של אלוהים" שכתבה קארן ארמסטרונג, עיתונאית בריטית ונזירה קתולית לשעבר. אצלה גיליתי את האמת המביכה. ת'אמת היה לי קשה מאוד לא עצמתי עין בלילות אפילו לא העזתי לספר לבעלי מרוב הלם. ומאז כבר קראתי את 'ציידי הנפשות' (ספר חובה לדעתי), דדי צוקר, דוקינס, ועוד...

היום בעלי שותף לדעתי ותמיד צוחק, מחבק אותי, מצביע על הלב שלו ואומר לי "מותק שלי תסתכלי, גן עדן זה פה".

זהו זה. אז עם החיבוק הזה אני מחבקת אתכם - צוות חופש, ומודה לכם בכל ליבי על כל האינפורמציה החשובה שאתם דואגים להביא לידיעת הציבור. אני תקווה שיותר ויותר אנשים יחשפו וילמדו.

ואגב, אשמח לשמוע סיפורים על אנשים שעובדת 'אין אלוהים' תפסה אותם באמצע החיים, כמוני.

חוזרת בתבונה

הערת המערכת:

אין סיפוק גדול יותר לכל חברי חופש מאשר לדעת שמאמציהם הרבים והממושכים נושאים פרי. במכתב זה מצטרפת החוזרת לתבונה לשורה ארוכה של נבונים, אשר פתחו את סגור לבם ומוחם לחופש האישי, לידע ולתרבות הבלתי מוגבלים. חשיפה אישית זו מצטרפת לחשיפות רבות קודמות, הפונות לרבים אחרים, שבנפשם כבר עשו את הצעד, אבל סיבות שונות ומורכבות מונעות מהם להשתחרר ו/או להיחשף.