להיכן זורם הכסף?
כמה דברים שלא ידעתם על תקציב בתי הדין הרבניים
מאת: שגיא אגמון
דו"ח
מבקר המדינה האחרון (מספר 54ב, פורסם בתאריך 5.5.04 ומופיע כאן) מספק לנו הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים
של בתי הדין הרבניים. הרבה אלפי תיקים עוברים ברבנות מדי שנה. עשרות אלפי זוגות
שבחרו בשיטות נישואים אלטרנטיביות - אם בחו"ל ואם בטקסים פרטיים שונים,
יודעים למה: נראה שמאז הבטחתה של שלומית אהרון לרקוד על מדרגות הרבנות, לא רבים
יצאו משם בריקודים.
אז כמה זה
עולה לנו? לא מעט, מסתבר. תקציב בתי הדין הרבניים בשנת 2002 היה 126.4 מיליון
ש"ח. בשנת 2003 קוצץ התקציב במידה ניכרת - ל-124.7 מיליון ש"ח - קיצוץ
של 1.3 אחוז שלמים, "כמעט" כמו הקיצוץ בתקציבי החינוך והרווחה. הסכום
הנכבד הזה מקיים 12 בתי דין רבניים אזוריים, ואת בית הדין הרבני הארצי. בסך הכל מועסקים
כמאה דיינים. סיור מהיר בתקציב המדינה מגלה שלבתי הדין הרבניים יותר תקני כוח אדם
מאשר למשרד לאיכות הסביבה כולו, אבל יימצא גם מי שיגיד שהרבנות צריכה לטפל
בעניינים הרבה יותר מסריחים.
לדו"ח
מבקר המדינה יש גם גילויים מעניינים בשאלה לאן זורם הכסף הזה. בבית משפט אזרחי,
כאשר יושבת ערכאה של מספר שופטים לדין, הוותיק מביניהם הוא "אב בית
הדין". סמכותו הפורמאלית אינה שונה מזו של שופט רגיל, פרט לכך שבמקרים
(הנדירים מאוד) בהם אין רוב לדעה מסוימת בין שופטי ההרכב, דעתו של אב בית הדין היא
הקובעת. בבית משפט אזרחי, אב בית הדין הוא שופט לכל דבר ועניין, ותנאי שכרו הם כשל
שופט רגיל. ברוב בתי משפט השלום, ובכל בתי המשפט המחוזיים (וכמובן גם בבית המשפט
העליון), יש תקנים מיוחדים לסגן נשיא ולנשיא. בסך הכול, מדובר בכ-18 אחוז מן
התקנים.
בתי הדין
הרבניים ראו כי טוב, ושכללו את השיטה. אב בית דין בבית דין רבני זכאי לתוספת
משכורת של כ-3,000 ש"ח ביחס לדיין רגיל (21,312 ש"ח לעומת 18,434
ש"ח, נכון לשנת 2003. משכורת יסוד בלבד, כמובן. אגב, שכרו של אב בית דין עולה
גם על זה של סגן נשיא בית משפט שלום). מאחר שאב בית דין אינו תקן, אלא תפקיד, אבות
בית הדין פרו ורבו ומילאו את הארץ, ומספרם הגיע ל-47 - למעלה ממחצית הדיינים בבתי
הדין האזוריים. על פי דו"ח המבקר, בסך הכל פועלים בבתי הדין הרבניים 23
הרכבים. בממוצע, אם כן, כל הרכב כזה כולל שני "אבות בית דין", והרכב אחד
אפילו שלושה. שלושה אבות, שני מתדיינים, אחד אלוהינו.
אך זוהי רק
ההתחלה-לה-לה: למתקדמים, קיים גם תפקיד של "ראש אבות בית דין". קיימים
חמישה כאלה, ומשכורת היסוד שלהם הנה 23,901 ש"ח. אם תהיתם למה צריך גם תפקיד
כזה, מסתבר שחוק הדיינים קובע מפורשות שבבית דין שיש בו יותר מאב בית דין אחד,
ימונה גם "ראש אבות בית דין". עכשיו הבנתם?
מי שחשב שבזה
מסתיימים הפטנטים בבתי הדין הרבניים - טעה. בית הדין הרבני מציג גם מדיניות חדשה
לתקציב הרווחה: "סרבן גט וטוב לו". מסתבר שבתקציב בתי הדין מוקצים כ-800,000
ש"ח מדי שנה לפעילות לשחרור עגונות. עד כאן הכל טוב. אבל מסתבר גם, שחלק לא ידוע
מתוך הסכום הזה משולם לסרבני וסרבניות גט, כ-"סיוע", על מנת שייאותו לתת
גט לבן זוגם. שמעתם נכון: כדאי להיות עקשן. אם תתעקשו מספיק, גם אתם יכולים לדלג
בקלילות מעל גזירות נתניהו ולקבל כספים מאוצר המדינה. מסתבר שלפעמים לא זו בלבד
שהעבריינות משתלמת, היא גם מכניסה. דו"ח המבקר אינו מפרט כמה אפשר לסחוט בדרך
זו מאוצר המדינה, אבל אתם מוזמנים לנסות ולספר לנו. אגב, אם תהיתם, אין כל נוהל
לחלוקת הכספים האלה. כל דכפין ייתי וידרוש, כל דצריך ייתי ויצרח.
אם נניח את
הציניות בצד, אין ספק שבעיית העגונות הנה בעיה מרה. היהדות האורתודוקסית
בארה"ב (שלא לדבר על הרפורמים והקונסרבטיבים) מצאו פתרונות הלכתיים שונים
לכפיית גט גם על בן זוג שאינו מסכים לכך. גם אם רוצים ללכת לחומרא-דחומרא, ניתן
לחייב כל זוג שנישא להפקיד גט בבית הדין הרבני, ובבוא העת לעשות בו שימוש גם בלי
הסכמת אותו צד. אבל מדינת ישראל המשיכה, ותמשיך, לירות לעצמה ברגל: לחייב אותנו
בבתי הדין הרבניים, ואחר כך לשלם לעבריינים ששברו את הכלים ושיחקו על פי כללי
המערכת, עד הסוף.
נקנח באחת
מהאנקדוטות על הווי בתי הדין. למשל, סיפורו של בית הדין הרבני בנתניה. פעם היה שם
הרכב דיינים אחד. מן הסתם במסגרת הקיצוץ בתקציב המדינה, נוסף עוד הרכב. הוחלט לחלק
את התיקים שרירותית בין ההרכבים - הרכב אחד דן בשמות המשפחה א'-כ', השני בכל היתר.
בכל זאת, גם בשיטה הדיכוטומית הזו נמצאו חמישה תיקים שאף אחד מן ההרכבים לא הסכים
לדון בהם. בשניים מן המקרים, המפורטים בדו"ח, קיבל כל אחד מההרכבים החלטה
מנומקת המסבירה מדוע אין זה בסמכותו לדון בתיק, וזרק אותו להרכב השני. אחרי שמנהל
בתי הדין כתב כי הוא מיצר על המצב המשונה, אך למרות מאמציו הרבים לא עלה בידו
לפתור את הבעיה, נכנס סוף סוף נשיא בית הדין הרבני בעבי הקורה, ו"לפנים משורת
הדין" נמצא פתרון.
אז לכל מי
שדאג ופקפק - יש דין ויש דיין.
יוני 2004