שעשועים של מודעות

אומרים כי אני איננו אני [1]

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'זו לא הפתעה כעת, מה שאת רואה זה אני.'
-- 'אמרי לי מה את רואה', החיפושיות, פול מקקרטני וג'ון לנון, 1965

כיצד ניתן לאשר שפלוני הוא אכן מי שהוא טוען שהינו? בעולם שלפני עידן המחשב נהגנו לעשות זאת באמצעות חתימה עם עט ונייר. שאלו מומחה היי-טק לענייני אבטחה במערכות ממוחשבות ותקבלו הסבר באשר לרמות ההזדהות השונות של אדם אל מול המחשב.

רמת ההזדהות הנמוכה היא 'מה שאני יודע', או במילים אחרות: ניתן לאשר כי אני הוא באמת אני על ידי כך שאני מספק למשל סיסמה סודית, אותה לא אמורים לדעת אחרים מלבדי ומלבד הגורם המוודא את זהותי.

סיסמה היא דבר קל להעתקה, ועל כן נוצרה הרמה הבאה: 'מה שיש לי'. במילים אחרות, ניתן לאשר את זהותי באמצעות חפץ כלשהו בו מוטבעים פרטים שקשה יותר להעתיק - כגון כרטיס מגנטי כלשהו. ניתן כמובן לשלב: לדרוש גם חפץ שיש לי וגם פריט מידע כלשהו.

אלא שדינו של חפץ הוא להיגנב - תופעה שכיחה שהביאה ליצירת רמת הזדהות גבוהה אפילו יותר: 'מה שאני'. במקרה זה ניתן לאשר את זהותי על ידי בדיקת חלק מגופי אותו קשה יותר לקחת ממני - טביעת אצבע למשל, או, במקרים מתקדמים יותר, תבנית הרשתית שבתוך עיני. סוג זה של זיהוי מכונה 'זיהוי ביומטרי'. [2]

בטכנולוגיה המודרנית ניתן, ובוודאי יהיה קל יותר בעתיד, להחליף גם... חלקי גוף. [3] איך נוכל אם כן לזהות מישהו בוודאות מוחלטת?

-- * -- * --

תינוקות יודעים לזהות היטב את אמם, ללא סיסמה, ללא כרטיס מגנטי ומבלי לבדוק טביעת אצבעות או תבנית רשתית. האמצעי העיקרי בו הם משתמשים הוא 'זיהוי פנים'.

האבולוציה פיתחה חלק גדול, יחסית, ממוחנו לצורך האמנות העתיקה של זיהוי אדם באמצעות פניו - מטלה שעדיין קשה מאד למחשבים בני ימינו. [4] אנו עושים זאת כה טוב עד כי ביכולתנו להבחין בקלות במכר ידוע בקרב המון אדם, ואפילו במרחק, בעיוות או במטושטש. ציירי קריקטורות יודעים להשתמש ביכולת זו שלנו. מבלי משים אנו לוקחים לעתים יכולת זאת צעד אחד רחוק מדי, ומזהים פנים גם במקום בו הם אינם: האיש בירח, ישו הנוצרי בכתמים על תכריך ישן, פניו של רב ידוע בלכלוך שהצטבר בתחתיתו של סיר.

מאותן סיבות בדיוק, ככל שמישהו רחוק מאיתנו יותר גנטית, כך יקשה עלינו לזהות אותו מבין דומיו. אדם מערבי טיפוסי עשוי לגלות קושי גדול יותר בהפרדה בין פנים אסיאתיים. אדם כלשהו ימצא זאת כמעט בלתי אפשרי לזהות כבשה מסוימת מתוך קבוצת כבשים דומות, על פי תוי פניה. נסיונות מבוקרים בכבשים הדגימו כי עבורן המטלה הזאת דווקא קלה הרבה יותר. קירבה גנטית גדולה מדי עשויה לייצר בעיות משלה: הבחנה בין תאומים זהים, למשל.

-- * -- * --

כאשר בן אנוש (או בעל חיים מפותח אחר) עוסק במלאכת הזיהוי, מי שמסייעת בכך היא מודעותו. אנו חשים שהזיהוי הסופי של הזולת מתבצע באופן מודע. המציאות, מתברר, מפתיעה גם כאן.

'פרוסופגנוזיה' ('Prosopagnosia', ידועה גם בכינוי 'עיוורון פנים') היא הפרעה מרתקת במוח. [5] הלוקים בה חשים שאינם מזהים את פניו של העומד מולם, גם כאשר מדובר במישהו שהם מכירים בעליל. בדיקת פוליגרף מצביעה על כך שהמוח דווקא כן מבחין בין פנים מוכרות לכאלה שלא. המידע פשוט אינו מגיע אל 'קופסת המודעות' שכבר דשנו בה לא מעט. הפרעה הפוכה במידת מה, המכונה 'תסמונת קפגרא', [6] מרתקת לא פחות: הפוליגרף אינו מראה התרגשות כלשהי שמצביעה על זיהוי פניו של יקירנו. לעתים תופיע תחושה כאילו התחזה כפיל לאדם המוכר לנו שניצב מולנו.

עם זאת, הנושא המרתק באמת, יותר ממודעותו של העוסק בזיהוי, הוא דווקא מודעותו של נשוא הזיהוי - האדם (לצורך העניין) אותו אנו מזהים.

האמצעים המתוחכמים, כגון זיהוי ביומטרי או זיהוי פנים, עוסקים בזיהוי גופו של הנמצא מולנו. אך מה לגבי זיהוי 'נפשו' (כלומר, מודעותו) שזו בעצם הפעולה אותה אנו מבקשים לבצע? אנו רוצים לזהות אותו, לא את גופו. החלפה מוחלטת של פנים ו/או גוף היא עדיין נושא לסרטי מדע בדיוני (ולא חסרים כאלה). בניסוי המחשבתי בו אנו מחליפים את כל גופנו למעט המוח, לא יעזרו דווקא האמצעים המתוחכמים יותר המתוארים לעיל.

ניתן להרחיב את הניסוי המחשבתי הנ"ל, ולהתחיל להחליף בהדרגה חלקים ממוחנו. בשלב הסופי של אותו ניסוי נהיה 'מישהו אחר' לגמרי. על פי עקרון "הזונה של ג'ורג' ברנארד שואו", [7] קיים שלב מוגדר כלשהו במשך התהליך בו נתחיל להיות מישהו אחר יותר מאשר 'האני' המקורי שלנו. האם זהו השלב בו יפסיקו אחרים לזהות אותנו? מתי נחוש אנו בעצמנו את החלפת הזהות? מה יקרה קודם?

סוג חלקי של זיהוי דפוסי מחשבה מתוך מוחו של אדם קיים כבר כיום, אם כי לא מדובר עדיין בזיהוי 'האני'. 'UI by Thought'‏ [8] - סוג של 'קריאת מחשבות' - מיועד בינתיים בעיקר לנכים, ומשמש לקישור בין המוח למיכשור חיצוני על מנת להפעילו תוך עקיפת מנגנון השרירים. מנתחי שוק ההיי-טק מנבאים עתיד מזהיר לענף מבטיח זה.

-- * -- * --

ובינתיים, מה שמתבקש היא הרחבת המבחן של טיורינג [9] באופן שישמש לא רק לזיהוי אינטליגנציה, אלא גם לזיהוי 'האני' של הניצב מולנו. ניתן לנסח את המבחן העדכני בערך כך: שופט אנושי המכיר היטב את האדם שמולנו, יתקשר עמו באמצעות טקסטים כתובים בלבד, תוך שימוש באמצעים טכניים כגון מקלדת ומסך, באופן שהאדם עצמו נסתר מפניו ואין הוא יודע מראש האם הוא באמת הוא. אם לאחר פרק זמן מסוים של שיחה, השופט האנושי יכול לפסוק כי מדובר אכן במי שהנבדק טוען שהוא, נכריז שהוא 'עבר את המבחן', וכי הוא באמת הוא.

כל זאת בהנחה שה'אני' בכבודו ובעצמו הוא ישות קבועה וברורה - דבר שכפי שכבר ראינו, אינו ברור מאליו כלל ועיקר.

לפרק הבא

[1] השורה לקוחה מתוך שיר הנושא בסרט הישראלי הקומי 'שני קונילמל' משנת 1966, בבימויו של ישראל בקר ובכיכובו של מייק בורשטיין.

[2] בלועזית 'Biometrics', מצירוף של שתי מילים: 'Bio' = חיים, 'Metrics' = מדידה.

[3] הסרט הבדיוני 'דו"ח מיוחד' (בשמו האנגלי 'דו"ח מיעוט' - 'Minority Report', בבימוי סטיבן שפילברג, משנת 2002) הציג מקרה של השתלת עין כדי להחליף זהות של אדם במערכת באמצעות החלפת תבנית הרשתית שלו.

[4] באנגלית מוכר וידוע הביטוי 'Facial recognition' שמשמש בדיונים אודות פעילות המוח כמו גם בדיונים באשר ליכולות טכניות של תוכנות מחשב.

[5] מיוונית: 'Prosopon' = פנים, 'Agnosia' = אי-ידיעה.

[6] באנגלית: 'Capgras delusion' או 'Capgras syndrome'. מכונה גם 'אשליית הכפיל'.

[7] ראו בפרק הקודם בשם זה.

[8] 'UI' = קיצור של 'User Interface' (ממשק משתמש), ותרגום ישיר של הביטוי כולו מאנגלית: 'ממשק משתמש באמצעות המחשבה'.

[9] ראו בפתיחת הספר.