ההומו-סאפיינס (2)

או:
הביצה היא שקדמה לתרנגולת

בעקבות ההרצאה האחרונה בסדרה "האבולוציה של האדם"
מאת פרופ' יואל רק
המחלקה לאנטומיה, בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר בתל-אביב
7.1.2004

בעריכת דן מלר

א. על לוסי ראה כאן
ב. על החיים לפני לוסי ראה כאן
ג. על סיפור קרובינו המגושמים 1 ראה כאן
ד. על סיפור קרובינו המגושמים 2 ראה כאן
ה. על סיפור קרובינו המגושמים 3 ראה כאן
ו. על הומו-ארקטוס ראה כאן
ז. על הנאנדרטלים 1 ראה כאן
ח. על הנאנדרטלים 2 ראה כאן
ט. על ההומו-סאפיינס 1 ראה כאן

"... אנו יכולים לצאת אל מחוץ ליקום. כלומר, במובן של הכנסת דגם של היקום לתוך גולגולתנו. לא הדגם הנולד מתוך האמונה התפלה, קצר-האופקים, הקרתני, המלא רוחות ושדים, אסטרולוגיה וכשפים, שבו זוהרות חביונות של זהב מזויף בקצה הקשת בענן. אלא דגם גדול, ראוי למציאות שהוא מסדיר, מעדכן ומשנה: דגם של כוכבים ושל מרחקים גדולים, שבו עקומת המרחב-זמן האצילית של איינשטיין תופסת את מקומה של עקומת הקשת שנתן אלוהים לאות בריתו עם נח, ומציגה את זו האחרונה בממדיה האמיתיים: דגם רב-עוצמה, החובק את העבר, מנחה אותנו דרך ההווה, ומסוגל לרוץ הרחק קדימה כדי להציג תיאורים מפורטים של עתידים אפשריים, על-מנת שנוכל לבחור מביניהם... אלומת האור עוברת הלאה, אבל מה טוב ומה נעים, לפני-כן היא מעניקה לנו שהות להבין במשהו את המקום הזה שבו אנו מוצאים את עצמנו לרגע חטוף, ואת הסיבה להימצאנו בו. אנו לבד מכל בעלי-החיים יכולים לחזות מראש את מטרתנו. אנו גם היחידים מקרב בעלי-החיים המסוגלים לומר לפני מותנו: כן, משום כך היה כדאי להיוולד." ריצ'רד דוקינס / לפרום את הקשת בענן (*)

בסדרת המאמרים על האבולוציה של האדם הציג בפנינו פרופ' יואל רק את הבסיס להבנה המדעית החדישה והמעודכת. לפיה, מהלך התפתחותו המורפולוגית של האדם לא היה בקו לינארי או הומוגני, הקרוי התפתחות אנאגנית, לפיו מין אחד הולך ומשתנה למין אחר לאורך קו התפתחות אחד רציף, אלא התפתחות קליידוגנית, לפיו כל מין מסתעף, בשלב כלשהו של החיים, ענף צדדי נוסף, המתפתח למין אחר. כך, בצורה דמויית-עץ רב-ענפי, התפתח האדם המודרני מנקודת ההתפצלות הראשונה של השימפנזה הקדומה, לפני כ-7 מיליון שנה.

התהליך האבולוציוני איננו תהליך שפג זמנו. זהו תהליך מתמשך, והשינויים שחלים הודות לו במינים השונים מתקיימים ללא הרף, כל הזמן. תהליך זה כולל אותנו, כפרטים של ההומיניד הקרוי הומו-סאפיינס מודרני. לא קל לשכנע את ההמונים באמיתות המדעית של האבולוציה, שכן, ככל שנתבונן אחורה בזמן ניווכח כי פוחת מספר הממצאים מאותו עץ מסועף של התפתחות האדם, ומספר הראיות לאמיתות התיזה קטן והולך. אפשר להמשיל מצב זה לפס הצלולואיד של סרט: בין שתי תמונות סמוכות כמעט ואין כל אפשרות להבחין שמדובר בתמונות שונות, שכן השינוי שחל מאז צולמה התמונה הראשונה זעיר שבזעירים. אולם, אם נבחן שתי תמונות שצולמו במרחק-מה של זמן, ההבדל יהיה ברור. כך גם ב"פס הצלולואיד" של ההתפתחות האבולוציונית של האדם: ככל שקטן מרחק הזמן בין שני הומינידים כן יקשה לזהות את ההבדלים שביניהם, ולהיפך - ככל שיגדל מרחק הזמן כן יקשה לשייכם למבנה התפתחותי אחד.

ההתפתחות הקליידוגנית של ההומינידים

בחקר, בלימוד ובאישוש התיזה הדרוויניסטית סייעו תחומים שונים של המדע, החל באנטומיה, מורפולוגיה, פיסיקה, ארכיאולוגיה ופליאונטולוגיה, וכלה, לאחרונה, בביולוגיה של התא. בעזרת הדי.אנ.אי. המיטוכונדריאלי (ראה הסבר במאמר הקודם) מוכח הקשר והזיהוי של הפרטים השונים באותו עץ סבוך-ענפים, הקרוי "ההתפתחות האבולוציונית של האדם" מאז ההתפצלות הראשונה מהשימפנזה, לפני 7 מיליון שנה.

הראשית היתה באפריקה

מה שכן התברר לנו עד כה הוא התהליך ההתפתחותי הבא: הראשית היתה באפריקה. זו היבשת בה התרחשה ההתפצלות הראשונה של התומאי מהשימפנזה הקדומה, לפני 5-7 מיליון שנה (*). לאורך השתנות קליידוגנית הופיעו והתפתחו, מין מתוך מין אחר, האוסתרלופיתקוס רמידוס (5 מיליון שנה), האוסתרלופיתקוס אנמנזיס (4.5 מיליון שנה), האוסתרלופיתקוס אפרנזיס (3.5 מיליון שנה), האוסתרלופיתקים "המגושמים", הלא הם האוסתרלופיתקים האפריקניים, כמו הבוייסי והרובוסטוס (3 מיליון שנה), ההומו-האביליס וההומו-ארקטוס (1.9 מיליון שנה). האחרון בתהליך זה הוא ההומו-סאפיינס, שהופעתו החלה לפני 200,000 שנה. פרט לנאנדרטלים, שמכורתם ולידתם אירופה הקרחונית ומוצאם מההומו-ארקטוס, שנדד מאפריקה לאירופה לפני כ-300,000 שנה, כל ההומינידים נוצרו והתפתחו באפריקה.

(*) על כל ההומינידים שהוזכרו כאן ניתן לקרוא בסדרת מאמרים זו.

הופעתו הראשונה של ההומו-סאפיינס היתה באפריקה, לפני כ-200,000 שנה. את נדודיו בעולם הגדול החל בערך לפני 120,000 שנה, עד שהגיע לכל חלקי תבל, בהם הוא חי כיום כהומיניד האחד והיחיד שנותר מכל אותם הומינידים שונים ורבים, שלא היתה להם היכולת הביולוגית לשרוד את מלחמת הקיום של החיים. לעניין זה ראה גם:

http://www.modernhumanorigins.com/sapiens.html
http://anthro.palomar.edu/homo2/modern_humans.htm

מפת מסעותיו של ההומו-סאפיינס

הסופר המקראי, שסיפר לנו ולעולם כולו על שם, חם ויפת, והגביל את הידע האנושי למידע המוגבל שהיה בזמנו, לא ידע ולא הכיר גזעים אחרים, נוספים, של ההומו-סאפיינס, זה הקרוי בפינו המין האנושי. היום אנחנו יודעים, שפרט לגזע השמי (המזרח התיכוני), והחמי (האפריקני המזרחי) והיפתי (האירופי המרכזי), קיימים גזעים רבים כמו האפריקנים כהי-העור (סודן), תושבי אסיה הרחוקה - סין, יפן, תושבי האיים באוקיאנוס השקט, האסקימואים, הדרום-אמריקנים, המאורים בניו-זילנד, האבוריג'ינים באוסטרליה, ועוד רבים אחרים. כולם הומו-סאפיינס מודרנים, בני-אדם, ששינויים אבולוציוניים בלתי-פוסקים הביאו למיגוון ולשונות הגדולה ביניהם.

השונות הצורנית בין גזעי האדם השונים נובעת מסיגול (אדפטציה) אבולוציונית לאזור המחייה שלהם. עוצמת הקרינה של השמש והקרניים האולטרא-סגולות יצרו אדם כהה-עור בקו המשווה. זאת, כיוון שנדרשו לו פיגמנטים כהים לצורך הגנה מפני הקרינה החזקה. ככל שאנחנו מצפינים או מדרימים הגוון מתבהר, בגווני התבהרות שונים, כדי לאפשר חדירתם המבוקרת של קרני השמש, לצורך יצירת ויטמין D לתועלת ולצרכי הגוף האנושי. לא תמיד נמצא הסבר לשוני בצבע האדם: בסודן חיים שבטים שצבע עורם שחור משחור, ובקרבת מקום, מעבר לנהר, חי שבט אחר, שצבע עורו בהיר יותר. בדיעבד הסתבר כי הסודנים העדיפו את העור הכהה יותר, ואילו בבהיר ראו כיעור, ולכן השליכו את הילדים היותר בהירים לנהר. כך נוצרה סלקציה שהיא פרי הבחירה, ולא תוצר גנטי מקרי. כך יש לשער גם, שעיניהם המלוכסנות של תושבי מזרח אסיה נבעו אף הם מתהליך דומה כלשהו של בחירה: למלוכסני העיניים, שנחשבו יפים מן האחרים באותן תרבויות, היו סיכויים רבים יותר להינשא ולהביא לעולם צאצאים דומים להם. כך קרה שבחירה זו, שאיננה מקרית, יצרה מבנה עיניים שונה ששרד, בעוד האחרים באותה תרבות נכחדו לאיטם.

כמו צורתו החיצונית של האדם, כך גם שפתו, תרבותו, הכתב שהמציא, וביות בעלי-חיים. ביות הכלב, למשל, החל לפני כ-20,000 שנה. על התפתחות הכתב אפשר לקרוא כאן:

http://web.macam98.ac.il/~sigalb/lesson2.htm

מאפיין חשוב וייחודי להומו-סאפיינס היא היצירה האמנותית רבת-ההיקף, הנובעת מרצון ודחף בלתי-נלאה שלו ליצור. בניית כלים, פיסול וציור הם מראשוני הסימנים לתרבותו הייחודית של ההומו-סאפיינס, שלא היתה קיימת אצל הומינידים אחרים. רק הנאנדרטל הצטרף אליו בתרבות המוסטרית ביצירה של כלי-צור לשימושים שונים. ציורים על קירות המערות מוכרים מחלקי-תבל שונים, באירופה, רוסיה, אסיה הרחוקה ואמריקה.

הביזון ממערת אלטמירה בצפון ספרד
לפני כ- 14,000-18,000 שנה

צייד ביזונים ממערת שובט - Chauvet בדרום צרפת
לפני כ-25,000 שנה

סוס ממערת קוסאק - Cussac בצרפת
לפני כ-22,000 שנה

חד-קרן ממערת לסקו - Lascaux בצרפת
לפני כ-15,000 שנה

גרפיטי ממערת ארובה - Aruba בקאריביים

ראה גם: http://www.snunit.k12.il/vmuseum/rock-art

וכן יצירות אמנות רבות אחרות, כמו פסלים, שראשיתם קדומה ביותר:

דמות אישה, עשויי אבן, מאזור נהר הדון ברוסיה
לפני כ- 22,000 שנה

ציור של אישה בסלע, במערת קוסאק
לפני כ-22,000 שנה

צלמית של אישה משנהב של ממותה, ממלטה שבסיביר
לפני כ-22,000 שנה

פסלון של ציפור משנהב של ממותה, ממלטה שבסיביר
לפני כ-22,000 שנה

ושוב - אי-אפשר לדבר על האבולוציה של האדם בלי לחזור ולהזכיר את צ'רלס דרווין, שבשנת 1859 פרסם לראשונה את ספרו המהפכני "מוצא המינים", ראה גם:

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2095-2813467,00.html

צ'ארלס דרווין - 1809-1882
http://www.snunit.k12.il/projects/dinosaur
http://www2.lucidcafe.com/lucidcafe/library/96feb/darwin.html

דרווין במחקריו ובספריו נמנע במוצהר מלדבר על "האדם", ורק בסוף דבריו אמר, שיכול להיות שלתיאוריה שלו יש השלכות גם על האבולוציה של האדם. תורתו של דרווין מבוססת על שני יסודות: יסוד קיומו של התהליך האבולוציוני, המוכח על בסיס השינויים שנמצאו ושעודם מתגלים במאובנים השונים, והמנגנון העומד מאחורי שינויים אלו. כל אלו הן עובדות מוכחות. בשאלה הנצחית "מי קדם למי - התרנגולת או הביצה" - דרווין הבין, וקבע, שהביצה היא שקדמה. התרנגולת איננה אלא דרכה המתוחכמת של הביצה ליצור עוד ביצה. ככל שהתרנגולת תהיה משוכללת ומוצלחת יותר, כן יגדלו סיכוייה של הביצה לשרוד, ולהביא לעולם ביצה חדשה, שיש בה יסודות גנטיים כאלו, שיאפשרו יצירת ביצה משוכללת יותר. מדובר בתהליך הדרגתי סתמי, ללא כל כוונה, ללא אכפתיות ("מה אכפת לעץ שצבעו הוא ירוק"). חולשת המחשבה האנושית היא לחפש ולראות בכל תהליך בטבע "כוונה", "מטרה" או "רצון" מצדו של "מהנדס מחונן ומתוחכם", שברא וכיוון את כל הממצאים בטבע. דרווין הבין שאין בטבע "מהנדס", ותהליך היווצרותם של כל היצורים, כולל האדם, הוא אבולוציוני, ללא כיוון, ללא תכלית, ללא מטרה וללא רצון של כוח מכוון כלשהו.

העדות הטובה ביותר לתקפותה של האבולוציה, ולפרכתה של התיאוריה הדתית, שעדיין מצליחה לשרוד, הם הפגמים הקיימים ביצורים השונים בטבע, כולל באדם. מדוע צריכים להימצא שרידים של רגליים מתחת לעורו של הלוויתן? מדוע מערכות השתן והמין אצל האדם תהיינה משותפות? למה לגבר יש שדיים ופטמות? ועוד אלפי שאלות דומות. כל אלו הן עדויות לכך, ש"המהנדס המושלם" לא היה מושלם, ויותר מכך - סביר שהוא לא היה כלל.

המאמין הדתי, בכל הדתות המונותאיסטיות, איננו מסוגל לקבל את התיזה המדעית של האבולוציה, משום שהיא נוגדת עקרונית את אמונתו הדתית-מיסטית. אין שום אפשרות של פשרה במאבק הרעיוני שבין האבולוציה לדת, ומי שמבין ואוחז בתיזה הדרוויניסטית איננו יכול להאמין ש"אלוהים", כ"מהנדס חכם", ברא את העולם, על מרכיביו השונים. במאבק זה נוצר אצל המאמין הדתי דיסוננס קוגניטיבי השולל את האפשרות לקשר כלשהו בינו, כיציר-כפיו הדמיוני של האל, לבין השימפנזה, שכקוף גם הוא, כביכול, יציר-כפיו של אותו אל ממש. דבר זה נכון ביהדות הדתית כבנצרות. הדוגמה המאלפת ביותר לדיסוננס קוגניטיבי זה הוא משפט הקופים.

"משפט הקופים" הוא כינוי למשפט שנערך בקיץ 1925 במדינת טנסי, ובו עמד המורה ג'ון סקופס לדין על כך, שלימד בכיתה את תורת האבולוציה של דארווין. זה היה מעשה שעמד בניגוד לחוק אשר נחקק ארבעה חודשים קודם לכן במדינת טנסי, שבה שלטה הגישה של "בריאתנות". בריאתנות הינה ההנחה שהמדע חייב להסביר את הבריאה במגבלות חוקי הטבע שאלוהים עשוי היה להשתמש בהם ככלי עבודה. באותו משפט שאל התובע את סקופס: "אז מה, אינך יכול ללמד ביולוגיה בלי אבולוציה?", והתשובה החד-משמעית היתה: "לא! איני יכול!". ראה גם:

http://www.bazz.co.il/article.phtml?aid=573&sid=29
http://he.wikipedia.org/wiki/...
...%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA

ריצ'רד דוקינס

דרווין נפטר לפני למעלה ממאה שנים, אבל את מורשתו ואת רוחו מעביר אלינו הביולוג רי'צרד דוקינס, המכהן כיום כפרופסור להוראת המדע לציבור באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. ספריו בנושא זה נושאים מסר ברור וחד-משמעי, והם ראויים להימצא על מדף הספרים בכל בית, בוודאי בבית תרבותי: "הגן האנוכיי", "לפרום את הקשת בענן", "הטיפוס על ההר הבלתי סביר" ו"השען העיוור". "השען העיוור" הוא התשובה לטעותה של האמונה הדתית בקיומו של "מהנדס חכם", או לרמז של דוקינס - "שען מתוחכם בעל רצון וכוונות". בנושא זה ראה גם:

http://www.world-of-dawkins.com/Dawkins/Biography/bio.htm

צ'ארלס דארווין: לאבולוציה אין כיוון, אין מטרה ואין תכלית.

(*): ריצ'רד דוקינס: לפרום את הקשת בענן. הוצאת הד-ארצי-מעריב, 2001.