אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

"444" - הקדומה בגולגלות האדם:

פרופ' יואל רק

פרופ' יואל רק הוא פרופסור לאנטומיה ולאבולוציה של האדם
במחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

אתר חופש מודה לפרופ' רק ולמערכת "מחשבות" על ההיתר האדיב שנתנו לנו לפרסם את המאמר.
במקורו התפרסם המאמר בגיליון 67 של "מחשבות" - מדע ומיתוס, אפריל 1995.

חלק שישי

אוסטרלופיתקוס אפארנזיס

מצוידים בכל הרקע הזה נשוב אל שנות ה-70 של המאה ה-20, שהיו מהחשובות בחקר האבולוציה של האדם. העדות הפיזית לאבולוציה זו, בדמות מאובנים, זכתה אז בתוספת ובאישוש נכבדים. בתחילת אותו עשור החלו להתגלות הקדומים שבמאובני האדם. חשיבותם נבעה לא רק מגילם המופלג אלא בעיקר מאנטומיית גופם, שאיששה מהרבה בחינות פרדיקציות מדעיות ותיקות מאוד, כדוגמת זו של הקל.

זירת ההתרחשויות של תגליות אלו הייתה חבל ארץ נידח בצפון-מזרח אתיופיה, לא הרחק מגבולה עם ג'יבוטי. באזור זה - אזור האפאר, תוך תוכו של השבר הסורי-אפריקני המפורסם - השתרע אגם עצום ממדים, שבקרקעיתו שקעו שכבות סחף ואפר וולקני עד שהתייבש, כנראה עקב פעילות וולקנית ושינויים באקלים האזור, לפני כ-2.5 מיליון שנה. כל מה ששקע באגם - סתם סחף ובעלי חיים - קודם לפיכך לתאריך זה. עם השנים התאבנו בעלי החיים הרבים ששקעו באגם, ואחדים הפכו בזכות שימורם המופלא למאובנים מרשימים ביותר ביופיים. השכבות המכסות כיום חבלי ארץ ענקיים צופנות בחובן אתרים פלאונטולוגיים עשירים. עם היחשפותם בעקבות תהליכי בלייה איטית, שהאחראי העיקרי להם הוא נהר האוואש, הזורם מהרמה האתיופית צפונה אל תוך השבר הסורי-אפריקני - שופע מהם מספר עצום של מאובנים, והם מכסים את המדרונות בצפיפות רבה.

שפע המאובנים וגילן המופלג של השכבות הביאו אל המקום בשנות ה-70 המוקדמות חוקרים שהתעניינו באבולוציה של האדם. כאנתרופולוגים, הם קיוו כמובן למצוא גם מאובני אדם. מאובני אדם קדומים ל-2.5 מיליון שנה (גיל השכבה הצעירה ביותר באותו אגם קדום) חשובים מאין כמותם, שכן הם מקרבים אותנו מאוד אל גיל ההתפצלות שבין האדם לבין השימפנזה (קרובו המיידי ביותר החי כיום). אירוע זה, כך מספרים לנו הביוכימאים, חל לפני 5-6 מיליון שנה, וקצרה היריעה מלדון כאן בפירוט בשיקוליהם. ואומנם, המזל האיר פנים לאותם חוקרים. למרות מספרם המבוטל של מאובני הומינידים (בעלי חיים ממשפחת האדם), בייחוד ביחס לשפע הממצאים האחרים - המוכיח בעליל עד כמה נדירים הם היו בעולם החי של אז - התחילו להתגלות אלמנטים שונים של חלקי גופם. זעירים וחלקיים ככל שהיו, כל האלמנטים הללו העידו על אנטומיה מאוד פרימיטיבית, שעטנז נהדר של תכונות דמויות שימפנזה ותכונות אדם מודרני. תכונותיו של האחרון באו לידי ביטוי בכך שאותם יצורים הלכו זקופים ממש כמונו. נפח מוחם, לעומת זאת, היה קטן כשל זה של השימפנזה: כ-400-500 סמ"ק. הלסתות בלטו בשיעור ניכר קדימה, כבשימפנזה.

איור 3: מבט על החך של שימפנזה (משמאל) בהשוואה לזה של אדם מודרני (מימין) ושל אוסטרלופיתקוס אפארנזיס (במרכז)

מערכת השיניים לא הייתה משולבת כמו זו של השימפנזה, אך שריד לשילוב זה עדיין ניכר בלסתות. השילוב כבר אינו פונקציונלי, אך עוד ניתן להבחין בשרידיו, בבחינת ירושה מן העבר. גם מתאר קשת השיניים כולה (מבחינת אורכה לעומת רוחבה) היה באמצע, בין האדם המודרני לשימפנזה (איור 3). עם זאת, גולגולתו השלמה של אותו יצור נשארה מסתורית במידה מרובה. אומנם נמצאו פיסות עצם צנועות בגודלן, שהעידו על כל אותן תכונות אנטומיות שהוזכרו למעלה, ואף היה ניסיון להציג שיחזור של הגולגולת - אך גולגולת שלמה של פרט מבוגר לא נמצאה. הרכבת הגולגולת היתה למעשה "קומפוזיט" (composite), לא שיחזור ממש.

איור 4: גולגולת ה"קמופוזיט" - הניסיון של שנות ה-70 לשחזר את גולגולתו של אוסטרלופיתקוס אפארנזיס משברי עצם המייצגים פרטים שונים. שימו לב לכך שגם כך חלקים ניכרים של אנטומיית הגולגולת אינם מיוצגים בקומפוזיט (הקטעים הלבנים).

המודל שהתקבל נוצר מצירוף של שברים זעירים, השייכים לפרטים שונים שנאספו מאתרים אחדים באזור. אך אפילו כך, חלקים גדולים של אנטומיית הגולגולת נשארו עלומים (איור 4). הגולגולת שנוצרה התקבלה בספקנות רבה, והביקורת על ניסיון זה הייתה נוקבת. היו אף חוקרים שהרחיקו לכת וטענו כי לא כל חלקיו של הקומפוזיט שייכים לאותו המין. במילים אחרות, עצמות גולגולת של מינים שונים שימשו את החוקרים בשיחזור הגולגולת האחת. אפילו אחד הממצאים המרהיבים והמפורסמים ביותר בחקר האבולוציה של האדם, שלד נקבה שהתפרסם בזמנו בעולם כולו כ"לוסי", כלל אלמנטים רבים של השלד ובהם האגן, ברך, כף הרגל ולסת (שכולם, אגב, העידו על הליכה זקופה), אך למרבה הצער רק שרידים זעירים ולא מספקים, של הגולגולת.


גיל ההתפצלות שבין האדם לבין השימפנזה
חל לפני 5-6 מיליון שנה.


חלק שביעי - אנו הולכים ו"סוגרים על הטרף"
בחזרה לתוכן העניינים

 


פורסם במקור: אפריל 1995; פורסם באתר חופש: מרץ 2000



חברים ב- עוצב על ידי